שאלה:
שאלת האור לציון (ח"ג עמ' קנו). שמשתיית הכוס הראשונה ועד הכוס השניה עובר שיעור עיכול שהוא כחצי שעה כמ"ש בכה"ח (סי' קפד אות כט), וא"כ מי פוטר את הכוס הראשונה מברכה אחרונה. ונשאר בצ"ע. כמובן שכל ההסתפקות הזאת תתכן רק למ"ד שמברכים רק על כוס ראשון ושלישי. האם אפשר לתרץ כפי הפסיקה של הרה"ג עובדיה יוסף? : יש לתת את הדעת, על מה שמצוי מאוד שאדם שותה איזשהו משקה, ולאחר זמן נעשה שוב צמא ושותה, ואינו שם לב שהפסיד את ברכת 'בורא נפשות' על השתיה הראשונה, ומה שיברך 'בורא נפשות' אחר השתיה השניה, אינה פוטרת את השתיה הראשונה. ובפרט בליל שבועות שלומדים כל הלילה וחם, ואם אין מזגנים טובים, חוזרים הציבור להיות צמאים תוך זמן מועט, ורבים חושבים שבברכתם האחרונה שבסוף הלילה, הם פוטרים את כל מה ששתו ואכלו במשך כל הלילה, אך זוהי טעות, כיון שעבר זמן הברכה האחרונה על אותם מאכלים ומשקים. אשר על כן, יש להזהר שבכל פעם ששותה רביעית [81 גרם], או שאוכל פרי או עוגה בשיעור כזית [27 גרם], וחושש שאולי עד שישתה או יאכל שוב, יעבור זמן הברכה האחרונה, יברך מיד לאחר שאכל או שתה. וכשיאכל וישתה שוב, לא יברך ברכה ראשונה, כיון שבברכתו שברך בתחילה, פטר את כל מה שיאכל וישתה במשך הלילה, כל עוד שלא יצא לחוץ, וכנ"ל. נמצא שאע"פ שברך ברכה אחרונה, אין זה נחשב להפסק והיסח הדעת מהברכה הראשונה, ורשאי לאכול ולשתות על סמך ברכה זו. והטעם בזה, מאחר וכל מה שברך את הברכה האחרונה, הוא רק מחשש שיעבור זמן הברכה ויפסידה, ולא מפאת שאינו רוצה להמשיך לאכול ולשתות עוד, לכך אין זה נחשב כסילוק מהברכה, ורשאי להמשיך לאכול ולשתות על סמך מה שברך. (יחו"ד ח"ו סי' יא. שאר"י ג שמג)
תשובה:
יישר כח על דברי החיזוק, הארכנו בענין זה פעמים רבות באתר, ראה למשל כאן.
