שאלה:
שלום רב, אם אדם רוצה לקנות חפץ או לעשות שיפוץ לביתו ויש הצעת מחיר מגוי – ערבי (לצורך הדוגמה) שהיא זולה בכמה אלפים מהצעתו של יהודי שיעשה את אותו הדבר, האם ההפרש יכול להיחשב כמעשר כספים בזה שאני נותן פרנסה ליהודי בארך ישראל?
תשובה:
שלום וברכה,
בטור (יו"ד סימן רנא) כתב: "מצוה שיהיו בני ביתו עניים יתומים ומוטב שיקח מהם להשתמש בהם מהרבות בעבדים ותחשב לו לצדקה". ובשו"ת שבות יעקב דן אם מותר לשלם ליהודי מדמי מעשרות, כיון שעושה מצוה שפורש מאיסור ולא שוכר אינו יהודי, והסיק שם שאינו יכול לשלם מהצדקה. אך אם שוכר עני יותר מהתוספת שלוקחים שאר בנ"א כתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א (ציון הלכה מתנו"ע י אות קיא) שיכול לשלם מדמי מעשרות.
נמצא שהעודף מגוי ליהודי לא ניתן לתת ממעשרות. ואילו היהודי זה ליהודי עני מותר.
בהצלחה.
יישר כח!
מדוע המדד הוא מי עני ומי פחות?
הרי ודאי שרוב העולם ירצה לשלם כמה שפחות על אותה תוצאה לדוגמה- בניית פרגולה ב 10,000 ע"י ערבי או בנייה ב 12,000 ע"י יהודי , בקצב של העדפת נוכרי רק משום שהוא יותר זול יעיב על כל העבדה עברית\ השור היהודי בא"י ונהיה תלויים רק "בחסדיו" של הגוי, לדעתי יש פה אמירה לאומית שצריך לחפש את דרכים לתעדף עבודה של יהודי על פני נוכרי בזמן גאולת ישראל.
מה דעת הרב?
יש צדק בדבריך, אבל צריך לדעת שבהגדרות ההלכתיות של כמה וכמה סוגים: יש דברים שאסורים מהתורה ויש מדרבנן, יש שהם גזירות ויש קנסות, ויש גם דברים שהם רק מנהג, וכל דבר יש לו את הכללים והגדרים שלו. יש הרבה מאוד ערכים שהם לא הלכה, כמו הערך הלאומי שציינת. ברגע שמדובר בהפסד כספי משמעותי של 2000 ש"ח, שום ערך לאומי לא יוכל לחייב אדם ואני נותן את הדגש על החובה, לקחת את היהודי. כמובן אם ישעה זאת כדי לתמוך בפועל יהודי ירא שמים וכו' קדוש יאמר לו.
השאר תגובה