השבת אבידה בסמארטפון

כל הכבוד על האומץ הראוי בהשבת דבר ה' זו הלכה בענין זה ללא מורא, ראה עוד בקובץ נזר התורה גליון כח מאמר מהגאון רבי ברוך שרגא שליט"א אב"ד המועה"ד ירושלים שג"כ פסק כן.

אם הנקודה זה שהתורה לא הטריחה, אז אמנם אין חיוב להשיב, אבל אם ירצה מותר לו להשיב.

אם לא ידוע אם המכשיר פרוץ או מוגן, יש לתלות שמוגן, שהרי מצוי ההיתר, ומהיכי תיתי ללמד חובה על המחזיקו שהוא אדם כשר, ולחשוב שאינו מוגן, ולאבד את כספו בחינם?

וגם, איך ידע המוצא אם הוא מוגן או פרוץ? שהרי יש הגנות מעולות בצורת אפליקציה המותקנת על המכשיר, ולא ניכר עליו כלום כלפי חוץ?

ובהשבת אבידה ספק דאורייתא לחומרא, וצריך להשיב גם אם הוא ספק מוגן.

ואפילו כשהוא פרוץ יש לדון אם פטור מלהשיב, כי כל הראיות שהביא הרב המשיב שליט"א אינן מתחילות.

א. מה שהביא מחתול רע המזיק, כאן יכול אדם להשתמש באייפון כל ימי חייו ולא להיכנס למקומות אסורים. ואין זה אלא חפץ שדרכו אפשר להגיע למקומות אסורים, ודומה לרכב שאפשר לנסוע איתו לבית המדרש ואפשר גם לנסוע איתו למקום תועבה.

ב. מה שכתב בפתחי חושן על דבר איסור, אין כאן דבר איסור כי אינו חפצא דאיסורא כמו טלוויזיה למשל, שמשדרת תועבה יומם ולילה. אלא הוא במהותו טלפון, והאינטרנט במהותו הוא כמו רחוב שאפשר ללכת בו לכאן ולכאן.

ג. גם מה שאסרו אייפון פרוץ הוא משום גדר לרבים אבל לא איסור מעיקר הדין, מהיות טוב אל תיקרא רע, ולמה להכניס עצמו לניסיון, "לך לך אמרינן לנזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב", ובוודאי כל יר"ש יתקין סינון על מכשירו אבל איסור מעיקר הדין הוא לשון גוזמא (וראיתי לאחד מגדולי הרבנים בדור הקודם ששלח לגר"ש וואזנר הערות על ספרו, והעיר לו על שפירסם לשון איסור על טלוויזיה (!!) וכך כתב לו:

בארצות הברית מתפשט זה וכו', ועל פי השמועה גם בעוד כמה וכמה מדינות, ואף שמובן שגם במצב כזה צ"ל אזהרה על זה ויותר הרבה מאזהרה, אבל – מקום לדאגה ש(ע"פ טבע) חלק גדול מהציבור אינו עומד בזה, ולכן צ"ע אם להבא יש לומר בזה – על כללות ענין הטעלעויזאן – לשון גזירה ואיסור וכו'".

דהיינו אף שמודה שצריך להזהיר ולחזור ולהזהיר, אבל לשון איסור על דבר שהולך ומתפשט בציבור, עדיף שלא (וד"ל).

וגם מה שפרסמו בשם הגר"ש וואזנר שהמחזיק אייפון פסול לעדות, אינו אלא דרך גוזמא, והראש"ל אמר בדרשתו שאם לא ראינו בעינינו שהלה צופה במכשירו בתכנים אסורים, יש לנו לתלות שמשתמש בו לדברים טובים, ואף אחד לא יתיר אשת איש לעלמא על סמך שהעד מחזיק אייפון פרוץ. אלא רק גוזמא בעלמא.

ואחר כך ראיתי שהעיד רב אחד שנוכח בשעת מעשה ואמר שהגר"ש וואזנר אמר זאת לרב פלוני בדרך גוזמא.

ד. מה שהביא מהפת"ש שאסור להחזיק ידי עוברי עבירה, זה אינו שייך הכא כי מאן יימר שיעשה עבירה עם המכשיר שלו. ואינו דומה לשטר עם ריבית שבוודאי יעשה בו עבירה, למכשיר שבאמצעותו ניתן לעשות עבירה וניתן גם שלו.

וע"פ הגיון זה, המוצא רכב לא יחזירו לבעליו, שמא יסע איתו לדבר עבירה.

עכ"פ כל הנדון הוא בהמוצא אייפון לא מסונן שבוודאות אינו מסונן (צ"ע איך ידע) אבל אם ספק לו, בוודאי צריך להחזיר.

כבודו לא ענה על כמה פרטים, א. מדוע, אם מדובר באדם חרדי, לא נתלה בהיתר המצוי, שהמכשיר מסונן.
ב. הגישה ההלכתית הרווחת היא שאין זה נדון כחפצא דאיסורא ולכן גם לא פסול לעדות אלא אם כן ראינוהו חוטא בפועל עם המכשיר.

העובדה שחילוניים משתמשים בזה לרעה היא פשוטה, אבל לחרדי צריכה להיות יראת שמים. גם בכל פעם שהוא יוצא לרחוב יש לו התמודדות קשה של שמירת העיניים, ללא שום פילטר – והוא אמור לעמוד בכך.