ברית מילה ביום כיפור

שאלה:

שבוע טוב.
אי"ה אמור להתקיים ברית לבני ביום כיפור.
מה מנהג האשכנזים לעניין שתיית היין?
ומה הדין סעודה במוצאי שבת – כיפור? (חובה או לא, צריכים מניין או לא?)
ומתי הזמן הכי ראוי למילה ביום כיפור שחל בשבת?
תודה תודה

תשובה:

שלום וברכה

העתקי עבורך את כל הפרטים האמורים על מקורותיהם מתוך ספרו הנפלא של הגאון רבי מרדכי אורי אנגלמן שליט"א העומד לראות אור בקרוב ממש.

מזל טוב ורוב נחת!

• כשהמילה חלה ביום הכיפורים ומלין בבית הכנסת, יעשו את המילה לאחר קריאת התורה קודם אמירת אשרי[1], ויש שהורו למולו לאחר אמירת אשרי[2]. אולם אם המילה נערכת בבית ולא בבית הכנסת, וכל הקהל הולכים לבית התינוק, אין למולו עד לאחר חזרת ספר התורה להיכל[3], ואחר המילה חוזרים לבית הכנסת ואומרים קדיש שלפני תפילת מוסף[4]. אולם אם נשארו מנין מתפללים בבית הכנסת ולא הלכו למקום המילה אין מחזירים את ספר התורה למקומו עד לאחר המילה[5].

[1] שו"ע (סימן תרכא סעיף ב). ובב"י (שם) כתב בשם הרוקח, שהטעם לכך הוא משום שהשכינה אצל התורה, וראה בפרקי דר"א (פרק כט) שהביא מקור לדין זה. וכ"ה במג"א (שם), אליה רבה (סימן תצא), ומטה אפרים (סימן תרכא ס"ב).

[2] רמ"א (שם).

[3] שו"ע (שם). והטעם כ' בלבוש (שם) ובשו"ע הרב (שם ס"ג) משום שבזיון הוא להניח את הס"ת ולצאת לחוץ.

[4] שו"ע (שם). ועי' במ"ב (שם סק"י) שכתב דדין זה אמת לדעת השו"ע שם שנקט שהמילה היא קודם אמירת אשרי ולכן סבר שכאשר ישובו לבית הכנסת יאמרו אשרי וקדיש, וכידוע דקדיש זה קאי על אשרי, אבל לדעת רמ"א שהמילה נערכת לאחר אמירת אשרי, נמצא שיש הפסק גדול בין האשרי והקדיש שלאחריו מחמת יציאתם למילה, וצ"ל לדעתו שדין זה אמור כאן לפי מנהג המקומות שאומרים יה"ר קודם תפילת המוסף שיש בו כמה פסוקים ועליהם נאמר הקדיש שלאחריו, ובמקומות שאין אומרים היה"ר יאמרו איזה מזמור קודם אמירת הקדיש. ע"ש.

[5] אלף המגן (שם סק"ו).

• • ברכות הנאמרות אחר המילה על הכוס, ביום הכיפורים י"א שמברכין אותן בלא כוס[1], וכן הוא מנהג בני ספרד[2], ויש שמברכין על הכוס ונותנים לטעום להרך הנימול[3]. מלבד מה שנותנים בפי התינוק כשאומר "בדמיך חיי"[4]. וי"א דכן יש לנהוג אף היכא שהיולדת אינה מתענה[5]. ויש אומרים שאם מלין אצל היולדת שאינה מתענה מחמת חוליה, יברך הוא ויכוין להציאה בברכתו, ותשתה היא[6].

  [1] והיא דעת בעל העיטור והרי"ף והרמב"ם, לאפוקי דעת רבוותא קמאי שהובאו בטור דס"ל שמברכין על הכוס ומניחין אותו עד מוצאי יו"כ. וכדברי המחבר כאן פסק גם באו"ח (סי' תרכא ס"ג), והיינו שמברכין רק ברכת "אשר קידש ידיד מבטן", בלא הברכה על הכוס [ודלא כמ"ש המרדכי ביומא סי' תשכ"ז, בשם רבינו יעקב בר שמשון, והוסיף שם דאין מברכים נמי ברכת אשר קידש ידיד מבטן כלל, משום דאין אומרים שירה אלא על היין], לפי שאי אפשר לטעום ממנו וגם אין מטעימים לתינוק גזירה שמא יהיה התינוק רגיל בשתיה זו של מצוה ויורה היתר לעצמו לשתות מכוס של ברכה אף לכשיגדל [וכמו שמצינו בגמ' שבת (קלט ע"א) בדין כשותא בכרמא גבי כלאים, שאסרו לזרוע כשות בכרם ע"י ישראל קטן, דילמא אתי למסרך. ואע"פ שבתשעה באב מטעימים לתינוק, ואין חוששין לכך, מפני שהוא דבר שאינו מצוי כמ"ש בסי' תקנ"ט, מכל מקום ביום הכיפורים שהוא מן התורה וענוש כרת החמירו יותר וחששו אף לדבר שאינו מצוי. וכ"כ בשו"ע הרב (סימן תרכא סעי' ד).

  [2] ס' חזו"ע (ימים נוראים עמ' שמ"ב, ובח"ד תעניות עמ' ק"כ), אלא שהוסיף דעדיף לברך על כוס ולתת אותו לקטן שהגיע לחינוך. ע"ש.

   

  [3] רמ"א (או"ח סימן תרכא ס"ג, ויו"ד סימן רסה ס"ד), והיא דעת הראב"ן (עירובין מ ע"ב), והראבי"ה ושבלי הלקט שם. והטעם בזה כיון דטעימת הכוס אינו אלא משום גנאי, שלא יאמרו שלא לצורך ברך ברכה זו, ע"כ די במה שנותן לתינוק הנימול, וכמבואר באורך בשו"ת מהר"ם שיק (סי' שי"ט). ע"ש. אבל אין נותנים לתינוק אחר כמו בת"ב, משום דביוכ"פ שהוא מדאורייתא וענוש כרת החמירו יותר וחששו אף לדבר שאינו מצוי, משא"כ בת"ב דאינו אלא מדרבנן לא מחמרינן, וכ"כ המג"א (סימן תקנט סק"ט). וע"ש במג"א (שק"ג) בשם הלבוש, דהנוהגים להטעים אף ביו"כ לתינוק אחר, אין למחות בידם.

   

  אולם לענין דינא יעויין בשו"ע הרב (שם) שפסק דלכתחילה יש לנהוג כדברי השו"ע לברך בלא כוס, מ"מ כ' דאין למחות ביד הנוהגין כהרמ"א.

   

  [4] מג"א (סימן תרכ"א סק"ג), דאל"כ איכא גנאי להכוס.

   

  [5] ס' כף החיים (סימן תרכא אות יז). והטעם מפני שאפשר שאינה צריכה היולדת לשתות באותה שעה, ואם שותה בעת שאינה צריכה אסור. וכן כ' הגרשז"א זצ"ל בהערותיו לס' אוצר הברית. וראה עוד בכה"ח (סימן תרטז אות כד) מש"כ בשם המנחת חינוך (מצוה שי"ג אות י"ח). ע"ש.

   

  [6] מט"א (שם). ועי' באלף למטה (שם סק"ח) שכ' דזה עדיף מנתינה להתינוק הנימול, דהא כתב המג"א (סימן תקנט סק"ט) דמוטב ליתן לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה, ואף דלענין יוהכ"פ אין מקילין ליתן לגדול קצת דחיישינן דילמא אתי למיסרך, מ"מ כשאירע שהיולדת רשאית לשתות, טוב תתי אותו לה, וכ"כ בסידור מהר"י עמדין ז"ל. ע"ש. וכ"ה במשנ"ב (שם ס"ק יב).

• ברית מילה שחלה ביום הכיפורים יעשו את סעודת הברית במוצא יוה"כ[1].

[1] כמו בכל ת"צ כמבואר במג"א (או"ח סימן תקסח סק"י).