בס״ד, מה ההבדל או יותר נכון כיצד נכון להגדיר את המושגים: שכיר יום/שעות שאסור בשבת לבין שכר שבת , לבין מקח וממכר, לבין שליחות בגוי?
תשובה:
שלום רב
יש בענין זה שתי הלכות שונות, שיש בהם פרטים שונים: יש נושא בעצם עשיית המלאכה, ובזה מלאכה שאסור לעשותה בשבת, אסור לעשותה גם על ידי גוי כאשר הוא שכיר יום כיון שהוא נחשב שליחות של היהודי, ראה בזה הרבה פרטים בסי' רמד ועוד. לעומת זאת יש נושא אחר לגמרי שנקרא שכר שבת, שם מדובר במלאכה שמותר לעשותה בשבת כמו מלצרות, אבל אסור לעשותה בשכר אלא אם כן הוא ניתן בהבלעה, כאן מדובר גם על יהודי שעושה את המלאכה, שהרי לא מדובר במעשה אסור, ובזה הפרטים התבארו בסי' שז. ענין שליחות לגוי אינו רלוונטי בדוקא, כיון שגם אם אין שליחות לגוי במה שצריך דין שליחות, יש איסור של אמירה לגוי והנאה ממעשה שבת של גוי, ובזה אסרו אפילו מראית העין.
האם כאשר הגוי עובד בשביל משכורת, האם זה אומר שיש פה בעיית שליחות לעשות איסור? שהרי הוא עובד בשביל עצמו? וכל פעולה שהגוי עושה בשביל לקבל משכורתו הוא עושה, ואם לעצמו אז לכאורה מותר ליהודי להנות ממנה (רעו), או שנאמר שמשכורת שמקבל הגוי עבור עבודתו לא חשיב שעושה בשביל עצמו, אלאשליח של היהודי? (אם אפשר מקור לעניין)
ומה האיסור בדיוק ?
2. ובעיית שכר שבת האם גם נחשבת בהגדרתה איסור "שליחות" ? , מפני שמשלם לו על השבת(וזה איסור דרבנן שנכלל במקח וממכר), האם כאשר יבליע את שכר יום השבת עם כמה זמן מיום מע"ש או מוצ"ש, וישלם לגוי גלובלי, אז לא תהיה בעיה של שכר שבת גם כן?
ורק מראית עין שעושה ברשות היהודי, ואם נאמר לו שאינו רשאי לעשות מלאכתו אלא בביתו אז יסור בעית מראית העין, ואז יהיה מותר?
והשאלה האחרונה, היא אם מה שכתבנו לא נכון, איך בדיוק אפשר יהיה להתיר להעסיק אותו ולא לעבור איסור?
1. עבודה בשביל משכורת אינה נחשב אדעתא דנפשיה, שאם כן ביטלת דין זה לגמרי, רק קבלנות מותרת כיון שהוא יכול לבחור שלא לעשות זאת בשבת. ממילא גם לא תועיל הבלעה. הדרך להעסיק גוי היא רק בקבלנות כשלא דורשים ממנו לעבוד בשבת, וכשהמצלאכה אינה נעשית בבית היהודי ואינה דבר של פרהסיא ששם הישראל עליה.
שאלה, הרי נפסק שאין בעית שכר שבת לגוי, שהרי האיסור על המקבל, והנותן זה רק איסור לפני עור , מה שאין כן בגוי , נכון? ואם כן מותר לתת לגוי שכר שבת על מלאכה שאין בה איסור כגון שמירה או שטיפת כלים בשבת . האם יש מקום מפורש במשנה ברורה שכתב כך?
האיסור של שכר שבת הוא על המקבל לא על הנותן, למה שתהיה בעיה כזו בגוי? בעצם כל סי' רמד מוכיח זאת, שהרי שם מבואר שבקבלנות מותר כיון שהוא עושה על דעת עצמו, למרות שבפועל עבד בשבת ומקבל שכר על עבודתו זו.
השאר תגובה