היום מצאתי בארנק שלי שטר של 200 ש"ח מקופל בתא קטן בין שני כרטיסים.אני זוכר ששמתי אותו שם למטרה מסויימת אך איני זוכר איזו.יתכן ששמתי את זה בדי לשלם למשהו חשוב [ושלא יתבזבז בנתיים] ויתכן שהיה לי כסף ושמתי שטר זה בצד כמעשר כספים.כדי לדעת שאני כבר' מכוסה'. מה דינו של כסף זה.האם אוכל להשתמש בו.או שמא עלי לתת אותו לצדקה?
תשובה:
שלום רב
אם יש לך סיבה אמיתית לחשוב שזה כסף של צדקה, וכגון שאתה נוהג הרבה פעמים כך לשמור כספי צדקה, נראה שיש להחמיר, כיון שבספק צדקה סברו חלק מהפוסקים שהוא נחשב כספק איסור, ובאחרונים כתבו שכן עיקר להלכה כפי שיבואר במקורות.
אבל אם אין סיבה לחשוב שזה כספי צדקה, ואתה רגיל לשים כך להרבה מטרות או אפילו בדרך אקראית, אין סיבה לחשוב שזה דוקא צדקה.
מקורות:
בענין ספק בצדקה יש מחלוקת בין הרמב”ן והרשב”א לבין הר”ן בנדרים ז’ ע”א, שכן הגמרא מסתפקת שם אם יש יד לצדקה , ונחלקו הרשב”א והרמב”ן עם הר”ן כיצד יש לנהוג בספק זה. דעת הרמב”ן והרשב”א להחמיר כספק איסור, ודעת הר”ן להקל כספק ממון. ובעיקר ספק צדקה יש מבוכה גדולה וגם סתירות בפסקי הראשונים, עיין בשו”ע יו”ד סי’ רנ”ט סעי’ ה’ ובנו”כ שם. ובקונטרס הספיקות סי’ א’ ס”ק ט’ הביא ביאור המהרש”ח ליישב הסתירות בענין זה, דלא אמרינן בספק צדקה ספק ממון להקל אלא כשיש חזקת מרא קמא ואין הספק תלוי בנדרו. אבל כשאין חזקת מ”ק או באופן שאם יקל לעצמו יצא שמיקל גם בספק נדר לצדקה יש להחמיר.
אמנם החתם סופר בתשובותיו יו”ד סי’ ר”מ נשאל באחד שנדר לצדקה אחת שבעירו ושכח לאיזה צדקה נדר, והעלה דעיקר לדינא כהראשונים הסוברים דספק צדקה לחומרא, ושגדר הדבר הוא שצותה תורה בכל ספק מתנות עניים לדון העני כמוחזק וממילא משאירים הצדקה בידו, וא”כ צריך לשלם לכל הצדקות שהן בכלל הספק.
