צוואה שנעשה שלא על פי דיני ירושה, וחל שעה אחת קודם המיתה, ויש תנאי בצוואה שהצוואה בתנאי שלא אחזור בי מהצוואה.
המצווה לא הגביל שחזרה זה דווקא בעדים, ולכך השאלה הוא, הרי יתכן שהמצווה חזר בו ואולי לא חזר בו,
יורשי הדאורייתא טוענים שאולי חזר בו ולכך הצוואה בטלה, והיורשים לפי הצוואה טוענים שלא חזר בו, על מי מוטל חובת ההוכחה אם חזר בו או לא?
תשובה:
שלום רב,
הדין הוא עם המוטבים בצוואה, ולא עם היורשים.
מקורות:
באופן עקרוני כשיש ספק בין היורשים לבין מקבלי המתנות היה מקום לדון מיהו המוחזק (המרא קמא), האם היורשים שהם הממשיכים של המוריש, או שמא מקבל המתנה שהוא ספק זכה במתנה זו מחיים.
ראה בשואל ומשיב מהדו"א ח"א סימן מה [יט ט"א] שכתב "ולפענ"ד היה נראה כיון דהוא ספק בכוונת הצוואה באיזה סך נחשוב לא יוכל להוציא מהיורש ומטעם דהרי הרשב"א [ח"ג סי' קכה] כתב דהיורש יורש עם גמר מיתה ומתנת שכיב מרע אינה אלא לאחר גמר מיתה, ואף דהקצוה"ח סי' רנב סק"א תמה על הרשב"א דירושה אינו אלא לאחר גמר מיתה פשיטא דאין דבריו אף ספק נגד הרשב"א שכ"כ בפשיטות" עכ"ל, משמע דדוקא מתנת שכ"מ היורש מוחזק ומטעם שכבר זכה בו בודאי אלא שאפשר פקע ממנו, אבל במתנת בריא שחל מחיים אין היורש מוחזק יותר מהשני שמיד שמת נפל הספק, ובאמת אח"כ כתב שם דלדעת מהרי"ט חו"מ סי' עד דמתנת שכ"מ שחל כבר מחיים שיעבוד, אין ליורש מוחזקות.
אמנם עוד כתב שם "ולפי"ז ה"ה במתנת בריא כל שהכוונה שלא ינתן בחייה רק לאחר מיתה ודאי היורש זכה בה עם גמר מיתה וא"כ כל שיש ספק בצוואה אמרינן דהיורש מוחזק". ודבריו צריכים עיון שהרי מתנת בריא ודאי חל מחיים, א"כ מיד שמת נפל הספק, ומה בכך שבפועל אינו רוצה שיקבל מקבל המתנה רק לאחר מיתתו, הרי חלות המתנה צריך להיות מחיים, וצ"ע.
וע"ע בחקרי לב יו"ד ח"ג סימן קכ [עמוד קיט,ב] שרצה לומר שבמקום שיש ספק בצוואה א"כ הוא ספק אם יש בכלל יורש או לא, ואין ליורש שום מוחזקות יותר מהמקבל ואם תפס המקבל הרי הוא כתופס מהפקר, אלא שמסקנתו הוא כיון שהיורש שאינו זוכה משום קנין וכד' אלא מימלא זוכה בו א"כ הרי הוא ממש כיד הבעלים, וכך הביא מתשובת הרשב"א ח"א תרנו שכתב "לפי שהממון בחזקת בעליו והיורשים כבעלים דמימלא הם יורשים".
אולם כל זה בסתם ספק, אבל בנד"ד שהמקבל נתן מתנה ברורה, אלא שסייג את זה שיוכל לחזור בו, מדוע עלינו להעלות על הדעת שחזר בו. סתם אדם אינו חוזר בו. ראה ברשב"ם נג,א שזה הטעם שצריך לומר לך חזק וקני וכד', משום שלאחר שהוא אומר שזאת לא חוששים שמא חזר בו (עד שהאיש יעשה את הקנין). כלומר, ההנחה שהאיש לא חזר בו מוציאה ממון מידי המרא קמא! זכור לי שיש גם תשובה בפרי יצחק ח"ב בסגנון הזה, וכעת לא מצאתי. וכך גם אנו רואים בכל מתנת שכיב מרע שלא חוששים שמא חזר בו.
