שלום לכבוד הרב.
לחמי יש חניה פרטית ליד הבית אך פעמים רבות הוא מחנה את רכבו בשטח ששייך לכולם ממול לבית.
השכנים כבר רגילים שהוא מחנה שם את הרכב.
אך בשנה האחרונה הגיע דייר חדש מולם עם רכב שלא יכול להכנס לחניה הפרטית שלו בגלל שהדייר הקודם עשה גג לחניה עם שיפוע והרכב של הדייר הנוכחי עם גגון גבוה.
הדייר הזה דורש מחמי את החנייה הזו שהוא רגיל להחנות בה וטוען שזה שטח שקרוב אליו אז זו זכותו להחנות שם.
חמי טוען שהוא מוחזק בשטח הזה כבר 25 שנה וכן שיש לו קשיי הליכה (עבר את גיל 70).
האם הדייר החדש צודק בטענתו?
למעשה הוא יכול בפעולה פשוטה לנסר חלק מהגג בחניה באמצעות דיסק חיתוך.
האם אפשר להכריח אותו לעשות כך? בנתיים החנייה שם ריקה כי היא פרטית של הדייר והוא מצד שני לא יכול להחנות.
נקודה נוספת שמפריע לחמי זה שהדייר הוא ראש כולל מצד אחד אך מתבטא במילים 'רחוביות' תוך זילזול במבוגר, שאגב, היה המנהל בבית הספר שלו כשהדייר היה תלמיד.
זה גרם לחילול ה' כשרואים ושומעים תלמיד חכם שמזלזל באחרים. ניסיתי להרגיע את חמי שלא כולם כאלה והתורה היא תורת חסד וכו', אך הטעם הרע נשאר…
מה ניתן לעשות?
אבקש מקורות לדין.
תודה,
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
העובדה שחמיך החנה את רכבו במקום במשך 25 שנה אינה הופכת את המקום לשלו. כמו כן, גם טענות הדייר החדש שהמקום סמוך אליו אינן קובעות.
מאחר והשטח משותף ויש שנים המעוניינים להשתמש בו, יש לחלק ביניהם שכל אחד ישתמש חודש לסירוגין וכדו'. התקופה שחמיך החנה במקום ללא עוררין אינה באה בחשבון לעניין החלוקה בזמנים. אבל, התקופה שהוא החנה לאחר שהדייר החדש טען שהוא גם רוצה להחנות במקום, באה בחשבון.
מקורות:
הטוען לזכות בלעדית להשתמש בשטח משותף, צריך חזקה של שלוש שנים וטענה שקנה את המקום וכן אין חזקה מועלת לאחד מהשותפים. עיין נתיבות סוף סי' קמ.
לעניין שנים הרוצים להשתמש ברכוש משותף, עיין עלון המשפט גליון 40 עמוד 6 לעניין שנים הרוצים לבנות סוכה בחצר משותפת.
דין חלוקה בזמן וששימוש של אחד מהשותפים ללא עוררין אינה באה בחשבון. עיין שו"ע חו"מ סי' קעא סעיף ח ורמ"א שם.
