אח שלי נתן לאמא שלי לפני מספר שנים לא מעט לפני מותה, תכשיטים במתנה.
היום כשהיא נפטרה הוא טוען לבעלות עליהם.
מה הדין
תשובה:
שלום רב,
התכשיטים בחזקת האמא, וממילא היום הם בחזקת כל היורשים, והאח אינו נאמן לומר שכוונתו היתה רק להשאיל לאמא ולא לתת לה במתנה.
מקורות:
ראה בקצות החושן (סי' שסג סק"ט) שהביא מחלוקת ראשונים האם סתם נתינה הוא במתנה או לא (כלומר, הלוואה או השאלה וכד'). הרשב"א כתב שסתם נתינה אינה מתנה, משום שאין אדם נותן סתם מתנות (אלא אם כן אמר בפירוש שהוא נותן במתנה) ואילו הר"ן בקידושין (ה,ב) כתב שסתם נתינה הוא במתנה. זכור לי שראיתי פעם בשו"ת ברית אברהם (פוסק חשוב בן דורו של הקצוה"ח) שרצה לחלק בין סתם אדם לבין בן משפחה שאז יש יותר סברא והיגיון שכוונת הנותן הוא למתנה, לבין אדם זר שהנושא הוא כנ"ל. אלא שאיני זוכר היכן התשובה הזו.
בכל אופן, במקרה הנוכחי בכל מקרה לא ניתן להוציא מידי היורשים שהוא המוחזקים, משום שהם גם יכולים לטעון שמא האח אמר בפירוש בשעתו לאמא שהוא נותן לה במתנה
