שלום
האם מזכירות ישוב (מקביל לשבעת טובי העיר) יכולים לבטל החלטה של מזכירות קודמת. (היו בחירות ונבחרו תושבים חדשים למזכירות הישוב), כאשר יש בידי מסמך רשמי של הישוב חתום ע"י המזכיר הקודם.
תודה
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
אם החוזה נעשה לטובת בני היישוב, הרי זה מחייב את בני היישוב והמזכירות אינה רשאית לבטל אותה. אם מדובר בהבטחה אישית שלא בשם בני היישוב, אין זה מחייב את בני היישוב ואת המזכירות החדשה. אם מדובר בהבטחה בשם בני היישוב, שבאדם פרטי היא לא הייתה מחייבת, יש מחלוקת הפוסקים אם ההבטחה מחייבת את הציבור יותר מאשר אדם פרטי.
מקורות:
המזכירות הישנה הייתה שלוחתם של בני היישוב ומעשיהם כמעשה בני היישוב בעצמם. לעניין אם הבטחה בדיבור של ציבור מחייב ללא קנין, עיין שו"ע חו"מ סי' רד סעיף ט ובסמ"ע וביאור הגר"א שם.
תודה לרב על התשובה.
ע"פ המקורות שהרב ציין נראה כי אין אפשרות למזכירות הישוב לחזור בה.
הגר"א הפנה לסימן קסג, שם מובא בשם המרדכי שהסכמת הקהל שרירה גם ללא קניין. וכך גם משמע מדברי הסמ"ע שהרב ציין, שסמכא דעתו לקנות.
א"כ על פי אלו מקורות הרב כתב לחלק בין החלטה לטובת הישוב ובין החלטה לטובת תושב פרטי?
ואם עוד אפשר לבקש מהרב את המקורות למחלוקת הפוסקים שכתב בסוף דבריו.
שוב תודה על המענה
מדברי הסמ"ע נראה שיש איסור 'מחוסר אמנה' בלבד אם הציבור חוזר בו ולא קניין גמור. ואם כן, כאשר ההבטחה היא של שליח הציבור והציבור סבור שלא היה ראוי להבטיח הבטחה זו ולכן אינו רוצה לקיים אותה אין איסור כלל. וכמו שאין איסור 'מי שפרע' בשליח ששינה, עיין בגמ' ב"מ דף עד ע"ב וברש"י שם. משא"כ לסוברים שיש כוח לדיבור של שליח הציבור כמו קניין, ההבטחה מחייבת את הציבור.
אם ההסכם היה לטובת הציבור והציבור קיבל את ההנאה מהסכם זה, הרי זה כאילו המזכירות הישנה העסיקה עובדים לטובת היישוב ונשאר להם חוב שלא נפרע, שהמזכירות החדשה חייבת לשלם את החוב.
השאר תגובה