שלום רב
א. אמרו לי שיש מחלוקת במסורת מה נחשב "סירכה" שצריך לבדוק בין הבדצי"ם, אשמח אם תוכלו להרחיב בזה
ב. כ"כ ישנה מ"ח בדעת המחבר מה היחס בין יין למים שאפשר לברך הגפן וגם בזה אשמח אם תסבירו לי,
תשובה:
שלום רב
א. המושג חלק בית יוסף נוגע לאופן בדיקת הריאות, כאשר לא ניכר שיש בהן נקב המצביע על טריפה, יש לעיתים סירכות כמין רירית המצביע על המצאותו של נקב. בנוגע לסירכות אלו יש ויכוח בין השו"ע והרמ"א על אופן בדיקתם, האם ניתן לסמוך על הפרדתם בעדינות וניפוחן או שיש לחשוש שעדיין ניקבו במקצת. המציאות הזו אינה קיימת אלא בריאות של בהמה שהן גדולות מאוד ולא בריאות עוף הניתנות לבדיקה בנקל.
אולם חשוב לדעת, כל מערכות הכשרות המהודרות, כגון העדה החרדית, שארית ישראל, הרב לנדא והרב רובין מקפידות היטב בענין זה וניתן גם לספרדי לצרוך מהבשר שהם שוחטים ללא חשש.
ב. בענין היחס בין מים ליין, לדעת השו"ע צריך רוב יין ומיעוט מים [51% לפחות], ולדעת הרמ"א גם אם יש רק 25% יין די בכך כדי לברך על היין ברכת בורא פרי הגפן. שיטה מחודשת יש בזה לגרי"ש אלישיב, שדינים אלו אינם אמורים אלא ביינות שהיו בזמן חז"ל שהיו כבדים מאוד וללא תוספת מים כמעט ולא היו ראויים לשתייה כמבואר בגמרא בפרק ערבי פסחים. אולם, יינות שלנו שהמים מפחיתים מחשיבותם אין לערב בהם מים כלל. לדעתו, מיץ ענבים המעורב במים ברכתו שהכל [אולם המנהג בזה שלא כדבריו].
למעשה, כל היינות המצויים בשוק היום יש בהם רוב גדול של יין. ביינות היקרים מעט יותר אין תערובת מים כלל.
מקורות:
על שיעור מזיגת היין במים ראה משנה ברורה סי' רד סעי' ה ובביואר הגר"א שם, שיש סוברים שצריך לכל הפחות רבע יין ויש סוברים שדי בשישית, וראה פרי מגדים א"א ס"ק טז שביינות שלנו גם למנהג האשכנזים צריך רוב יין, וכך המנהג. על דעתו של הגרי"ש אלישיב במיץ ענבים ראה בהרחבה בס' שבות יצחק פסח סי' יא. וראה שם, שמי שקשה לו לשתות יין לבד, יכול לערב מיץ ענבים ביין, שכן בשונה ממים באופן זה הוא משביח את טעמו ואין חשש.
אמרו לי שגם בזה יש מחלוקת מהי בכלל סירכה בדעת השו"ע ולכל אחד יש מסורת משלו שלאחד זה נחשב סירכה ולשני לא ואני לא מדבר על אופן הבדיקה, ואשמח אם הרב יוכל לברר לי זאת
דומני שדייקתי. ונראה שלזה התכוונו – מה היא סירכא האוסרת…
גם לגבי היין התכוונתי שיש מח בדעת המחבר עצמו (אמרו לי שיש מח בדעתו בין הגרא לפמ"ג ולא פרטו לי והעידה הולכים כדעת הגרא ולא כדעת הפמג והכה"ח ואשמח אם תכלו לבדוק גם זאת)
לגבי הסירכות אמרו לי שיש מ"ח בין הבדצים והמסורת של כ"א איזה רירית היא נחשבת בכלל לסירכה שיש לחשוש שמא יש שם נקב וע"ז יש את המח בין השוע לרמה איך לבדוק, אך כוונתי אם ידוע לרב על המ"ח בעצם צורת הרירית מה נחשב לררירית שיש חשש שמא מתחתיה נקב (אולי בעובי בשקיפות בגודל וכדו' ואת הנקודה הזאת רציתי לברר דרך הרב) ולא על עצם בדיקתה.
ישר כח על התשובות והסבלנות….. !
אינני יודע במדוייק צריך לשאול שוחט מנוסה.
אכן, בבית יוסף הביא את דברי המהרי"ל שאינו מצריך רוב ונראה שפוסק כמותו. אולם לעצם הענין זה לא משנה, אין היום יין שיש בו רוב מים, אף אדם לא היה קונה דבר כזה… וראה בהרחבה בס' הלכות שבת בשבת ח"א בהרחבה.
בכבוד הראוי שלום וברכה
לכאורה חומרא זו אין זה חידושו של הגרשי"א אלא כ"כ העולת תמיד בסימן ר"ד בדעת המחבר דיינות שלנו חלושים וכו' הו"ד באליה רבה סק"י, וכן נקט לדינא בערוך השלחן סוף סעיף יד. ובכף החיים סקל"ב.
אלא דלמעשה נוהגים כדעת המ"א פרמ"ג שועה"ר והמשנ"ב שרק ברוב מים ברכתו שהכל והכל תלוי בטעם היין ודרך בני אדם לשתות יין
ועיין שבט הלוי ח"י סימן מב אות ט שס"ל דהכל תלוי בחוזק היין עיי"ש.
אבל עיין בקובץ אור ישראל קובץ טו דף סד באריכות כל השיטות והדעות ומהו הדין לענין קידוש וד' כוסות.
ובכל אופן צריכין ליזהר בזה שהרי הסוחרים מוסיפין מים בעת עשיית היין או אח"כ ועל כן לכו"ע צריכים לברר כמה מים יכולים להוסיף שלא יהיה רוב מים או שלא להחליש הטעם באופן שלכו"ע אין דרכו בכך
והצלחה רבה
החילוק בין יינות שלנו לשל ימי קדם ידוע לכל ומוזכר בספרי רבים מהפוסקים, אולם ההחמרה שלא להוסיף מים כלל לא נזכרה בכל הפוסקים שציינת.
וז"ל העולת תמיד: ולפי"ז נראה דעכשיו שאין נוהגין כלל למזוג היין במים כי היינות שלנו רפויים מאוד אם נתערב "מעט מים" בו וכו' אין מברכין עליו בפה"ג.
בקובץ אסיפת חכמים חסידי באיאן קובץ ז דף עח מביא בשם הגריש"א וז"ל: יין מזוג במים אם אין דרך לשתותו כיין במזיגה זו ומחמת הוספת חומרים טעמו כיין אינו בחשיבות יין לענין ברכה וברכתו שהכל. מבואר דדעת הגריש"א כמו כל הפוסקים?
ועיין בקובץ הנ"ל קובץ הח' בירור מקיף באריכות כל הענין.
מישהו שאל אותי האם אשכנזי יכול לאכול משחיטת בית יוסף. לענ"ד נראה לי שכן שהבית יוסף מחמיר מהשחיטה האשכנזית אבל לא רציתי להשיב לפני שאני בטוח ומכאן נולדה השאלה.
יישר כוח על היצוב החדש של האתר
מותר. אלא שבאופן ספציפי בשחיטה תמיד כדאי לקנות מהכשרויות המהודרות ביותר, כמו העדה החרדית שארית ישראל הרב לנדא והרב רובין.
שלו' להרב שליט"א ולקוראים יונעם
לענ"ד דבר חידוש קצת
דלפי מה שנתברר אצלי ההלכה יוצא דבר מעניין
דלכאורה ספרדי יכול לקנות בשר מהכשר אשכנזי מהודר 'חלק' דהרי לפי רובא דהפוסקים מה שאנו מפרידים כהיום מהריאות אינו כלל הסירכות שעליהם נחלקו השו"ע והרמ"א דהרי הרמ"א היתיר רק 'למעך ולמשמש' ולא 'לקלף' ובמאתים שלוש מאות שנה האחרונות נהגו 'לקלף' ובאמת בזמנו ואף בדורות מאוחרים יותר היו הרבה גדולים שהרעישו ע"ז מאוד בלשונות חריפים מאוד
אמנם מנהג הקילוף נהוג עדיין עד להיום הזה, וע"כ חיפשו לו כל גדולי הדורות לימודי זכות שונים והדעה הרווחת היא קבלה של בעל ה'בית אפרים' מאת דודו הגאון ר' סנדר דהקרומים כהיום אינם כלל הרירם וסירכות שנחלקו השו"ע והרמ"א אלא הוא קרום חיצוני ובלשון הפוסקים 'קרום ריינוס' (ע"ש מעשה שהיה בריינוס המובא בטו"ז) שעליו כלל לא חל מלוקת הש"ע והרמ"א ולכן דבר זה אינו בהכרח תלוי באשכנזים או ספרדים אלא במסורת קרום זה ויש אף ספרדים הנוהגים להסירו
מקורות: פת"ש יו"ד ל"ט סעי' ט בשם פרמ"ג וח"ס, כרו"פ, לבו"ש וע' דרכ"ת באריכות בשם הרבה פוסקים, שו"ת הרב (התניא) סימנים י"ב-י"ד, שו"ת צ"צ החדשות ק"ד, גילוי דעת למהרש"ם סי' ל"ו ס"ק כ"ב ובשו"ת שלו כמה תשובות, שו"ת השיב משה (טייטלבוים) יו"ד כ"ח, שו"ת דברי חיים (כמה תשובות), ערוך השולחן יו"ד סו"ס ל"ט,שות יבי"א ח"ה יו"ד ס' ג', שות קנה בשם (ח"ד) ובס' הליכות חנוך (לבעל ה'חשב האפוד) וע"ש מה שהביא בהערות.
אמנם אשכנזי ימנע לקנות בשר מהכשר ספרדי דיש כמה וכמה קולות שהספרדים מקילים בטריפות יותר מאשכנזים כגון סתימת דופן, דבוקה לדופן, בדיני חליף ועוד וע"כ אין לאשכנזי לכתחילה לקחת מהכשרים ספרדיים אף אם הם ברמת 'חלק בית יוסף'
אשמח לקבל הערות בעניין
לגבי הכשרויות המהודרות אתה צודק, שכן הם מקפידים על חלק בית יוסף, לגבי הכשרויות הלא מהודרות הם לא עושים גם ביחס למה שהבית יוסף כן הקפיד עליו. אלא שבלאו הכי גם אשכנזי לדעתי לא יקח מכשרויות אלו כדי שלא לבןוא לידי מכשול, בשר קונים רק מכשרות מהודרת ואז בלאו הכי אתה צודק. ביחס למה עושים בכשרויות הספרדיות המהודרות בשאלות שהצגת בסוף דבריך, אינני יודע.
השאר תגובה