נולדתי עם שתי שמות וכל השנים קראו לי רק בשם אחד,לפני הרבה שנים רב אמר לי להוסיף שם במקום השם השני שלא קוראים לי בו בטענה שזה שם לא טוב, הייתה הוספת שמות בבי"כ עם עוד הרבה אנשים ואח"כ קראו לי ממש מעט פעמים בשם החדש ביחד עם השם שלי וממש בקושי קראו לי באופן רציני בשם החדש, לא קראתי לעצמי רשמית בשם החדש ולא אמרתי לכולם שיקראו לי רק בו, שאלתי רב גדול שאמר לי להישאר עם השם שנאמר לי להחליפו, לא עשיתי שינוי מחדש בבי"כ כדי לחזור לשם המקורי שהוא בעצם השני שבין כה לא נקראתי בו ולא קוראים לי בו בפי הבריות, שאלתי היא האם כשמברכים אותי אני אשתמש בשם שלי יחד עם השם המקורי שנאמר לי אז להחליפו ואין צורך להחזיר את השם הזה בבי"כ כי בין כה וכה זה שם שלא קוראים לי בו בפי הבריות?
וגם האם שמברכים אותי ויש לי שתי שמות האם לקרוא לעצמי בברכות רק בשם שקוראים לי בו או בשתי השמות? האם השם באמת כ"כ משפיע על מזל האדם?
ואם האדם לא ממש אוהב את שמו האם זה יכול להשפיע לרעה על מזלו חלילה?
סליחה על אורך השאלה, מקווה שהשאלה הובנה כיאות
נושא זה באמת מטריד ומעסיק אותי רבות, אשמח לתשובה ותודה רבה.
תשובה:
שלום רב,
אכן אתה יכול להשאר עם שמך המקורי. אם כבר כולם קוראים לך בזה, אין כל צורך לעשות כל שינוי בביה"כ.
לעצם הנושא של השמות, מאחר שיש רבים השואלים בנושא, אצטט מספר מבשרת ציון של הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א שכתב בהרחבה בנושא עם הרבה מקורות בדברי חז"ל:
מובא במסכת יומא (פג): רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמרו לו מה שמך אמר להו כידור אמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה (דברים לב,כא). ר"י ור"י אשלימו ליה כיסייהו, ר"מ לא אשלים ליה כיסיה. אזל ר"מ אותבה בכדא וקבריה בי קברי דאבוה דההוא גברא וכו' למחר אמרו ליה הב לן כיסן א"ל להד"ם אמר להו ר"מ אמאי לא דייקיתו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר? אמר ליה אימר דאמרי אנא חששא, אחזוקי מי אמרי?
וכתב המהרש"א וז"ל בכמה דוכתין נתנו חכמים טעם לשמות כפי הענין מיהו ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקי ביה לחוש על כך כדמסיק ע"כ והרב עיון יעקב פירש שר"מ מה שדייק בשמא משום דאזיל באורחא וכל הדרכים בחזקת סכנה ולכך הוה דייק בשמא ע"כ ובמדרש רבה רות ב ה ושם האיש אלימלך ר"מ היה דורש שמות רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות ושם האיש אלימלך שהיה אומר אלי תבוא מלכות ושם אשתו נעמי שהיו מעשיה נעימים ושם שני בניו מחלון וכליון מחלון שנמחו מן העולם וכליון שכלו מן העולם ע"כ.
עוד מפורש במדרש תנחומא האזינו שכתב לעולם יבדוק האדם בשמות לקרוא לבניו הראוי לצדיק כי לפעמים השם גורם טוב או רע וכן בזוה"ק בראשית נח וז"ל תא חזי נח כד אתייליד קרון ליה על שמא דנחמה ולהוי שמא גרים אבל לגבי קב"ה לאו הכי נח בהפוך אתוון חן כד"א ונח מצא חן א"ר יוסי חן היינו נח בצדיקייא שמיהון גרים לסב חייביא שמיהון גרים לביש בנח כתיב ונח מצא חן בעיני ה' ב ר בכור יהודה אתהפכו אתווי לביש ער רע רע בעיני ה"' עכ"ל וכן מצינו עוד בזוה"ק אחרי מות עה מעשה ברבי אבא שפגש ביהודי אחד בדרך שקיבל עליו תשובה ולהתעסק בתורה ושאל אותו רבי אבא מה שמך אמר ליה אלעזר אמר ליה ניבי אבא אל עזר ודאי שמא גרים דאלהך סייעך והוה בסעדך שדריה רבי אבא וברכיה ע"כ וכן לעיל מזה כתב פקודי רכג וז"ל רבי שמעון אמר בצלאל שמיה גרים ליה ועל חכמתיה איקרי הכי ורזא דמלה בצלאל בצל אל פתח ואמר כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי בצלו היינו בצלאל דאיהו אתקין משכנא ועבד ליה דכתיב חמדתי וישבתי ע"כ ועיין בספר חסידים סימן רמד שכתב וז"ל שהשם גורם לטובה או לרעה לטובה יש אדם שכל הנקראים בשמו יצליחו לגדולה וזהו ויקרא בהם שמי ושם אבותי ע"כ וגדולה מזו מצינו למרן מהר"י קארו זיע"א שכתב בספרו מגיד מישרים שמות וזה לשונו אל תיקרי שמות אלא שמית דמאן דאיקרי אברהם נוטה לצד עשיית חסד ומאן דאיקרי יוסף או גיבור בעריות או זן ומפרנס לאחרים ואע"ג דאיניש רשיעא אית ליה שמא דצדיקא ההוא שמא לאו למגנא הוא דמ"מ אית ליה נטיה למידה דרמיז ההוא שמא ליה עכ"ל.
הראת לדעת שיש השפעה רבה על מהות האדם ותכונותיו בקריאת שמו ואפילו שהוא רשע יש השפעה ישירה חשובה עליו אם נקרא בשם צדיק והענין הוא כי שמו של האדם הוא שם נשמתו ממש והוא תכונתו ואישיותו וראה מ"ש גאון עוזנו החיד"א זיע"א בספרו פני דוד ויקרא אות ז על פסוק ויקרא אל משה וז"ל לנשמה ששמה משה כי כל שם הוא רומז על בחינת הנשמה כפי מדרגתה ואחיזתה ושורשה והדיבור היה אליו לנשמתו ואחר זמן רב ראיתי לעיר וקדיש הרב הגדול מהר"מ זכות זלה"ה בהגהותיו כ"י על זהר חדש שכתב רשמו היא נשמתו ועמ"ש פרשת מטות ע"כ ושם אות ח כתב שהנשמה נקראת בשם והגוף טפל אליה ובספרו פתח עיניים דכ"ב ע"א כתב להבין אמיתות המאמר דשמא גרים רצונו שהשם הוא סיבה לגדלות האדם לכו חזו מפעלות אלקים ע"י אנשים גדולים ע"כ ועיין בספר אגרא דכלה שמות לה ע"ב שכתב על בצלאל שקריאת שמו בשם זה גרם גדולתו.
גדולה מזו כתבו חז"ל ששמו של האדם הוא שרשו וחיותו וכ"כ בספר הבהיר לרבי נחוניא בן הקנה אות פ וז"ל כל מה שברא הקב"ה שם שמו מענינו דכתיב וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כלומר הוא גופו ומנלן דשמיה גופו היינו דכתיב זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב אסו שמו מרקב אלא גופו הכא נמי גופו עכ"ל ואל תתמה שמו הוא גופו כי לא בא לאפוקי הנשמה מ"ש החיד"א ועוד אלא כוונת דבריו עצמו ומהותו וקורא לזה גופו ועיין בשל"ה הקדמת בית אהרן שכתב וזה היה חכמת אדה"ר שקרא שמות לכל הנבראים שהשמות ההם יורה על שורש הדבר ע"כ ובעמודי שמים דף ד כג כתב שהשם ממש יורה על ענין ופעולה שבאותו אדם אם הוא מצד הטוב או מצד הרע ע"כ וראה מ"ש הרמב"ן אמונה ובטחון יט שכל דבר ודבר נרמז בשם שיש לו ועיין בספר התניא יחוד ואמונה א שכתב וז"ל וזהו שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש הוא כלי לחיותו המצומצם בשם זה שנשתלשל ע"כ וכתב בספר תולדות יעקב יוסף וז"ל כמו שתפיסת הגוף הוא בגשמי שאוחז בגופו כך תפיסת
הנשמה הוא ע"י קריאת שמו בישן ניעור משנתו בקראו שמו ע"כ וראה בספר בני יששכר מאמר ניסן ד אות י וז"ל האדם מתנועע ונמשך אחר השם והשם הוא כבית אחיזה של הכלי שנלקח כל הכלי על ידו עכ"ל ורבינו אור החיים זיע"א דברים יט כס פירש על הפסוק ומחה ה' את שמו וז"ל דע כי שורש נשמות עם בני ישראל יסודתם בהררי קודש תחת השמים בסוד השמים כראוי והנשמות הם הצובות מתחת כסא הכבוד וכבר ידעת סוד השם כי הוא הנשמה וכמו שהארכנו במק"א ואמר על המתברך בלבבו ומחה ה' את שמו שהיא נשמתו משורשה שהוא תחת השמים וזו היא כריתות הנפש משרשה עכ"ל ועיין במעבר יבק שפתי רננות פכ"ג שכתב כי עיקר החיים והמות תלוי בשם האיש וגם במזל ולזה שאל המלאך ליעקב אע"ה את שמו.
גם מה שאמרו חז"ל הובא ברש"י מיכה ו ט שיש לומר בכל יום פסוק המתחיל ומסיים באותיות שמתחיל ומסיים שמו והתורה מצילתו מגיהנם וכ"כ האחרונים לומר פסוק מהתנ"ך קודם יהיו לרצון שבסיום התפלה עי' א"ר קבב מ קיצור של"ה דקט"ו והמקור הוא בדברי זוה"ק זו"ח רות קג חייבי גהינם לא דכרין שמייהו ע"כ ובזוה"ק אחרי מות וכתב רבנו האר"י שעה"ג הקדמה כג וז"ל כי אחר שנקבר האדם אז בא מלאך אחד על קברו ושואל לו מה שמך והוא משיב לו גלוי וידוע לפניו יתברך שאיני יודע שמי ע"כ והרב ראשית חכמה שער היראה פי"ב מד העתיק הברייתא ממסכת גהינם שכאשר שוכח שמו מענישים אותו וכתב ע"ז בחסד לאברהם מעין ה נהר ב וז"ל והענין שהשם הוא נוגע אל האדם מקיבוץ חלקיו וכאשר השם טוב מורה על טובתו וכשהשם רע הוא מורה על קיבוץ החלקים לרעה והצדיקים אחר מיתתם יש להם חילוץ עצמות וכל החלקים נחזקים גם השם המורה על חלקיו יתקיים להתברך אבל רשע שחלקיו נפרדים ואין לו חליצת עצמות ואדרבא שולט בהם רקבון וכשם שאחז בהם רקבון כך שלט בשמו רקבון שפרח ונפרד מכל חלקיו ולכן אינו יודע שמו שאינו נאחז בו אותם האותיות הקדושות כי פרחו ממנו ולכך מכניס אליו רוח ונשמה כדי שיתקבצו החלקים יחד לדין כענין שחטאו ועי"כ יזכור שמו אחר שחזרה הנשמה אליו עכת"ד ורבנו חיים בן עטר כתב אוה"ח וילך לא א וז"ל השמות שיש לישראל הם שמות הנשמות וכבר העירותי בזה בפירוש הפסוק ושם רשעים ירקב וכמאמר חז"ל שאמרו שאין הרשעים זוכרים את שמם והטעם הוא כי הרשע אין לו נפש וכמו שרמוז בפסוק ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה הא למדת שהרשע אינו בעל נפש כי נשבית היא ממנו ולזה אין הרשעים מכירים את שמם כי אינם בעלי נפש בעלת השם עכ"ל ועי"ע בקב הישר פרק פ שכתב מרוב היסורים והעונשים הם שוכחים שמם.
