שלום רב יישר כוחכם על זיכוי הרבים!
מקרה: יישוב פלוני מכר קרקעות לתושבים חברי היישוב. ראובן הזמין קרקע ושילם מקדמה עבור הקרקע. מזכירות היישוב אמרה לראובן שאם הוא רוצה לזרז את הבניה הוא יוכל לבנות בקרקע של שמעון שעזב את היישוב לעת עתה ושמעון יקבל אם ירצה קרקע חלופית תמורתה בשטח שלא הופשר עדיין לבניה. ראובן העביר למזכירות קרוב לשליש מערך הקרקע ונאמר לו על ידי המזכירות להעביר את הכסף לשמעון היות ואינו רוצה קרקע חלופית את הכסף ששולם למזכירות יעבירו לשמעון ואת שני השליש הנותרים שילם ראובן ישירות לשמעון ובנה על הקרקע.
כעבור שנתיים בא שמעון לראובן ואמר לו שלא קבל את יתרת הסכום והוא מבקש שראובן ישלם לו. ראובן טוען ששילם למזכירות ועליהם להעביר לשמעון. שמעון טוען שראובן קנה ממנו והוא אינו קשור למזכירות. המזכירות טוענת שאכן קבלה את הכסף אך כיוון ששמעון חייב להם כסף הם תפסו את כספו של שמעון לגבות את חובו כיון שחייב סכום זה על תקופה ארוכה שלא שילם מסים ולא שילם על פעילויות לילדים וכו' שנהנו משרותי היישוב. שמעון מודה שחייב ומעוניין לשלם בתשלומים היות והוא זקוק לכסף המזומן עכשיו. מזכירות היישוב חוששת שלא יהיה לו כסף אחר לשלם את חובותיו.
השאלות: א. האם שמעון יכול לתבוע את ראובן? ב. האם מותר למזכירות מותר לתפוס את הכסף שהתגלגל לידם כדי לגבות את חובותיו של שמעון?
תשובה:
שלום רב,
מותר למזכירות לתפוס את הכסף המגיע לשמעון. וראובן פטור מלשלם לשמעון.
מקורות:
נפסק בשו"ע (חו"מ סי' פו) "ראובן שנושה מאה משמעון, ושמעון מלוי, מוציאין מלוי ונותנים לראובן". ודין זה נחשב בגמא "שיעבודא דר' נתן". ממילא מאחר ראובן חייב לשמעון עבור הקרקע שקנה ממנו, ושמעון חייב למזכירות, הרי שמוציאים מראובן ונותנים למזכירות.
אמנם מה שהיה מקום לעיין בענין. בגלל מה שפסק בשו"ע שם סעי' ב' כי דין שיעבודא דר' נתן קיים רק במקרה שלשמעון (האמצעי) אין לו לשלם את חובותיו לראובן (הנושה הראשון) אבל אם יש לו, לא ניתן להוציא מלוי ולתת לראובן. אני לא יודע מה המצב כאן אם זה נחשב שיש לו או לא, עצם העובדה שהוא טוען שאין לו כעת לשלם לכאורה יש מקום לומר שזה נחשב שאין לו. אבל לא נראה לי שהמזכירות ניסו לגבות ממנו ע"י תביעה לביה"ד וכד'. כך שקשה לקבוע שיש כאן דין שיעבודא דר' נתן.
אולם הש"ך שם (סק"ה) האריך לחלוק על פסק השו"ע, והוכיח כי דין שיעבודא דר' נתן הוא דאורייתא, ולכן השיעבוד קיים בכל מצב בין אם יש לשמעון ובין אם לאו, אלא שאם יש לשמעון ביה"ד אינו נזקק לתבוע מלוי לתת לראובן משום שיש לשלם לשלם. אבל בעיקרון השיעבוד קיים. לכן לדעת הש"ך, בודאי יכולים אנשי המזכירות לתפוס את הכסף המגיע לשמעון.
בנוסף, בתוך דבריו הביא שם הש"ך בשם המהרש"ל כי אם כבר תפס (הנושה הראשון – במקרה הנוכחי – המזכירות) מלוי, אין מוציאין מידו. והטעם כנ"ל, משום שבעיקרון השיעבוד קיים גם אם יש לשמעון לשלם.
יתרה מזו, בשעה שראובן קנה משמעון את הקרקע, שמעון יודע כי כשליש מהקרקע כבר שולם ע"י ראובן למזכירות. ובכל זאת הסכים לענין. (למרות ה"סיכון" מבחינתו שיתפסו לו את הכסף) אלא לשאחר שנתיים כשנוכח שהוא לא מקבל את הכסף עקב חובותיו, הוא נזכר לתבוע את ראובן. אבל כאמור, גם אם המציאות היתה מעט שונה בחלק הזה. די בטעמים הנ"ל כדי לקבוע ששמעון אינו יכול להוציא מראובן.
