רציתי לדעת לגבי אדם שנמצא בישיבה וראש הישיבה נוהג מנהגים של אבותיו שהיו כולם רבנים קדושים ונפשו לשאול הגיע האם הוא מוחייב לנהוג כמנהג הזה מצד מרא דאתרא ופעמים רבות שהוא להקל נגד השלחן ערוך והוא ספרדי ואם אפשר לדעת מה המקורות בתודה מראש
תשובה:
שלום רב.
ספרדי הלומד בישיבה של יוצאי אשכנז, צריך להמשיך להחזיק במנהג אבותיו גם כשהוא נמצא בישיבה, בכל חילוקי המנהגים בין הספרדים לאשכנזים. ולנהוג בכל ההלכות כדעת מרן השלחן ערוך, ואין לו לנהוג כדעת הרמ"א נגד דעת מרן, ואף אם אביו היה חילוני והבן חזר בתשובה, עדיין שייך בו 'אל תטוש תורת אמך', שהוא על קבלת הוראות מרן מדורי דורות. אולם בענין הוצאת הציציות מחוץ לבגדים, גם בני ישיבה ספרדים יכולים לנהוג כן כשנמצאים בישיבה של האשכנזים, ובפרט כשמרגישים בכך חיזוק ביראת שמים, בהתבדלות משכנים חילוניים.
בהצלחה.
מקורות:
ספר עין יצחק חלק ג' וביאר שם את דבריו כך: הנה אף שרבני הישיבה מלמדים אותו גפ"ת, ומתווים לו הדרך בלימודו, וחייב בכבודם בלא שום ספק, מכל מקום גם הם צריכים ללמדו בעניני הלכה כדעת מרן, אחר שהספרדים לדורותיהם קיבלו עליהם הוראות מרן, ואין בכח היחיד לפרוש מקבלת אבותיו כפי שהעידו גדולי הדורות הספרדים דור אחר דור. ולא שייך דין מרא דאתרא בראש ישיבה, דגם אם הוא בקי בהלכה ולמד בית יוסף שלחן ערוך ונושאי כליו, ויודע מתשובות הגאונים הראשונים והאחרונים שפשטו ספריהם, מכל מקום אין דין מרא דאתרא נגד המרא דאתרא הקיים כבר, שהוא מרן השלחן ערוך.
צא וראה מה שכתב מרן הבית יוסף בתשובה בשו"ת אבקת רוכל הנ"ל (סימן לב), בחכם אחד שהגיע לעיר וביקש להורות בכל הדינים כדעת ר"י נגד מה שנהגו באותה עיר כדעת הרמב"ם, שאין לו להורות כן, ועליו להשאיר את מנהג אנשי העיר כדעת הרמב"ם. ע"ש. ואם מרן הבית יוסף דיבר כן על חכם שבדורו, קל וחומר כלפי רבנים שבזמנינו. וכבר הזכרנו לעיל מה שכתב בספר דרך שיחה, בשם החזון איש, שאין לנו מושג והבנה בגדולים שהיו לפני מאתים שנה, וכל שכן בחכמים שהיו בדורו של מרן הבית יוסף. ונמצא דאף בחכם גדול כתב מרן שלא היה לו להורות נגד מנהג אנשי העיר שקיבלו עליהם הוראות הרמב"ם. וכן בנידון דידן, דאחר שרבני הספרדים דור אחר דור העידו שנהגו כדעת מרן, שהוא כאן המרא דאתרא, היאך יבואו רבנים, ויהו גדולים ככל שיהיו, ויעקרו מנהג אבות מדורי דורות שנהגו כדעת מרן שקיבלנו הוראותיו.
וראיתי להרב אור לציון במבוא לחלק ב' (ענף ו'), שכתב, על דבר ספרדי הלומד בישיבה של אשכנזים, אם חייב לילך אחר הוראות ראשי הישיבה האשכנזים, וכתב שיש שרצו לומר שינהג כמנהג רבו, והוכיחו מהא דאמרינן בשבת (קל.) במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים ולעשות ברזל בשבת. ומוכח שאף על פי שאין הלכה כרבי אליעזר שמכשירי מילה דוחים את השבת [דר"א יחיד נגד רבים], מכל מקום במקומו של רבי אליעזר נהגו כמותו, כיון שהיה מרא דאתרא, והוכיחו מכאן שצריך אדם לנהוג כרבו אף שחולקים עליו חכמים ואין הלכה כמותו. וכתב על זה באור לציון, דנראה שאין ראיה מגמרא זו, שאפשר שהמנהג שנהגו כרבי אליעזר, הוא מטעם שכך הנהיג לעשות כן בתחלת הוראתו, ולכן אף שלבסוף נודע שחלוקים עליו חבריו, ואין הלכה כמותו, מכל מקום כיון שכבר נהגו כך, יש בזה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. דמי שנהג כבר כחכם אחד, יכול להמשיך לנהוג כמותו אף שאין הלכה כמותו. ע"כ.
אולם בתשובת הרשב"א הנ"ל (סימן רנג) כתב, והנה במקומו של רבי אליעזר כורתים עצים לעשות פחמים לעשות איזמל ולא מיחו בידם חכמים, לפי שהם עושים כדברי רבם. ובפרק כל בשר אמרינן, לוי איקלע לבי יוסף רישבא, אייתו ליה רישא דטווסא בחלבא, [עוף בחלב] ולא אכל, ולא אמר להו ולא מידי. כי אתא קמיה דרב אמר ליה אמאי לא תשמטינהו, אמר ליה אתריה דרבי יהודה בן בתירא הוה, ואמינא דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי, דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב. וכן רבים [במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים עוף בחלב]. ומכאן למד הרשב"א על אותן קהלות שנהגו בכל פסקיהם כדעת הרי"ף או הרמב"ם, שימשיכו במנהגם. כיעו"ש. ואם איתא כחילוקו של הרב אור לציון, הרי רבי אליעזר דמילה הורה להם כן קודם שנודע שחכמים חלקו עליו, ואם כן מה ראיה שיש להורות כהמרא דאתרא נגד הרבים מרבי אליעזר דמילה. אלא ודאי שאין לחלק כן. ודו"ק. ועיין בתשובת הר"ן (סימן מח) שהעלה שחייבים לנהוג כדעת רבם במקומו, אף על פי שהרבים חולקים כדאמרינן במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים וכו'. ע"ש. וגם באחרונים רבים הזכירו הגמ' הנ"ל ברבי אליעזר כדי לחייב לנהוג כדעת המרא דאתרא, ועיין בשו"ת חקרי לב (דף קפ) שכתב, שדיין ומורה צדק הקבוע לדון ולהורות בארץ ישראל, אינו רשאי להורות אפילו להחמיר נגד דעת מרן הבית יוסף שהוא מרא דאתרא שלנו, וכבר אמרו חז"ל במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים בשבת. ע"ש. ואי איתא כחילוקו של הרב אור לציון הנ"ל, היאך הביאו ראיה מרבי אליעזר דמילה לגבי מרא דאתרא. וע"כ דלא סבירא להו החילוק הנז'.
ואמנם אף שהרב אור לציון דחה הראיה מרבי אליעזר, ע"ש דלמסקנא דדינא אכן הורה שאין לספרדי לעשות כדברי רבותיו בישיבה האשכנזית, אלא עליו לנהוג כדעת מרן הש"ע. וכן בעל תשובה שחזר בתשובה ע"י רבנים אשכנזים, אף על פי שלמד אצלם כפי מנהג אבותיהם, עליו לנהוג כמנהג אבותיו, ובמקום שאין אביו שומר תו"מ ינהג כמנהג אבות אבותיו, ומשום אל תטוש תורת אמך, ומשם שכך קבלו אבותינו על זרעם ועל זרע זרעם לנהוג כן. וע"ש לענין נוסח התפלה. וכן שמענו מעדים נאמנים שכן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א, שעל ספרדי הלומד בישיבה של אשכנזים לנהוג בכל הדברים כדעת מרן הש"ע, וכן בנוסח ומבטא התפלה. וכ"פ הגרש"ז אויערבך בס' הליכות שלמה (תפילה, פ"ה דבר-הלכה לז) שבעל תשובה שאביו לא חינכו כלל לשמירת תו"מ, מסתבר שצריך לנהוג לכתחילה כמנהג בית אבותיו, כי הרי חייב אדם גם בכבודו של אבי אביו, ועוד דמנהג אבות הוי קבלה לדורות. אך אם הוא קשור לרב ולסביבה שהצילו אותו והחזירוהו למוטב, רשאי להתפלל כמנהגם, דרואה אותם כאילו הם ילדו אותו. והוסיף, דגר שנתגייר יכול לבחור לעצמו לאיזה עדה להשתייך ולאלו מנהגים ינהג אחר גירותו. ע"ש. וכיו"ב כתב החזו"א שספרדי שאשכנזים החזירוהו בתשובה, והוריו אינם שומרי תו"מ, יכול להתפלל בנוסח אשכנז, היות ואלה שהחזירוהו הם ה"תורת אמך", והובא בס' מעשה איש (ח"ה עמ' פז, בשם הגר"ח קניבסקי). ועיין בספר תפילה כהלכתה (פרק ד). ע"ש.
אולם לדעת מרן אאמו"ר גם בבן ישיבה הקשור לרבותיו ולסביבה שהצילו אותו והחזירוהו למוטב, אינו רשאי להתפלל כמנהגם, ואף שצריך לכבדם במאד ויוקירם על שהראו לו את הדרך הנכונה והצילוהו מבחינה רוחנית, אך ינהג בעניני הלכה ותפלה כמנהג הספרדים. ואין הדבר תלוי בידו, אלא במה שקיבלו עליהם אבות אבותיו.
