לכבוד רבני האתר שלום.
מה הדין, במקרה שחלבו עשרה בהמות, כל אחת בכד אחר, ואחת מהם נמצאה טרפה לאחר החליבה. האם כל החלב מותר, משום כל דפריש מרובא פריש, או שיש לזרוק כד אחד מהם.
וכן האם מותר לאדם אחד לאכול את כולם? בזאח"ז?
ומה הדין אם תשע כדים מהם נתערבו, האם גם בכה"ג מותר לשתות.
אם אפשר לציין המקור.
תשובה:
שלום רב.
באחרונים נחלקו בשאלה זו האם כדי החלב המסופקים יש להם דין 'קבוע' ואין בהם ביטול וממילא כולם אסורים. או שהכל מתבטל ברוב כדין יבש ביבש מין במינו. ואין בזה דין של 'כל דפריש' כיוון שוודאי מעורב כד אחד של הטריפה בין הכשרות ודינו ככל תערובת איסור בהיתר, ור' במקורות באריכות.
מקורות:
איתא ביור"ד סי' ק"ט סעי' א' יבש ביבש אף מין בשאינו מינו מתבטל ברוב, ובש"ך שם סק"ט כ' איך שייך שמין באינו מינו לא יהיה ניכר בתערובת, וכתב באופן הראשון שהיו לפניו ג' בהמות שור עז ואיל, ולבסוף נמצא ששחט אחד מהם בסכין טריפה הרי זה בטל ברוב. ובדגול מרבבה שם העיר דלמש"כ הב"ח בסי' ק"י אין הבהמות מתבטלות ויש לו דין קבוע. והנידון אם בשביל ביטול בתערובת צריך שהספק יווצר מכח ההתערבות של ההתר באיסור. אבל כשהספק נוצר על הבהמות מסיבה צדדית, וכל בהמה ניכרת במקומה [שור עז ואיל כל אחד ניכר בפני עצמו במקומו] אין דין ביטול ברוב, כן עולה מדברי הב"ח שציין הדגמ"ר ומבואר ביתר ביאור במכתב שכתב ר' איסר זלמן מלצר לחזו"א בספר הזכרון אבן ציון. וכעיין זה בחוו"ד בסי' ק"א. ובנידון דידן יש את אותו חסרון, שהספק על כדי החלב לא נוצר מחמת שהכדים נתערבו זה בזה, וכל כד עומד במקומו, אלא שנתגלה טריפות באחת הבהמות. אמנם בש"ך מבואר דיש דין ביטול ברוב גם אם הספק לא נוצר מחמת תערובות, שכתב דשור עז ואיל מתבטלים זה בזה. וכן נקט החזו"א במכתב תשובתו להגרא"ז מלצר שם בספר הזכרון. ובספרו חזו"א יור"ד סי' ל"ז אות כ"ב כתב דהדגמ"ר לא נתכוון לנקוט להלכה שיש בזה דין קבוע אלא רק לציין לדברי הב"ח, ודעתו לדינא דאין כאן דין קבוע ויתבטל ברוב. אמנם הגרא"ז מלצר שם החמיר וכתב שאין בזה דין ביטול ברוב והכל אסור.
ונידון זה תלוי ג"כ בנידון האחרונים אם שייך דין "קבוע" בתערובת שאינה ניכרת דהפר"ח סי' ק"י סקי"ג סבר דיסוד דין קבוע מה שהאיסור ניכר וקבוע במקומו, ובאינו ניכר חסר במהות דין קבוע, והב"ח שם סבר דשייך למימר קבוע גם כשאינו ניכר. [בש"ך משמע דהוא דאורייתא, והפמ"ג דייק בדרישה דדרבנן]. לדינא הט"ז סק"ה והש"ך סקי"ד וסקכ"ט, וכן הפלתי סקי"ב, החמירו כב"ח שיש בדבר שאינו ניכר דין קבוע. וכן הכריע החכ"א כלל ס"ג או' א' דיש מחמירים, דרכ"ת סקפ"ח מביא להחמיר מדרבנן. אמנם הפמ"ג מכריע דבהפסד מרובה יש להקל כפר"ח דבאינו ניכר אין דין קבוע, והחזו"א סי' ל"ז סקכ"ב הכריע להקל כפר"ח דבאינו ניכר לא שייך קבוע.
ומה שכתבנו שלא שייך לדון כאן כל דפריש שעל כל כד נאמר שפרש מהרוב. א, כיוון שלפננו חלב מכל הבהמות, הרי יש כאן וודאי כד אחד של חלב האסור, א"כ בלי דין ביטול ברוב אי אפשר להתיר את כל הכדי חלב. וכל מה ששייך לומר כל דפריש כשיש נידון על כד אחד מהיכן הוא פירש דתלינן שיצא מבהמא כשירה אבל כשיש לפננו איסור והתר מעורבים זב"ז אין שייך כל דפריש וצריך לדין ביטול ברוב. [ואף שכל כד של חלב בא בפני עצמו כיוון שלא נודע באותה שעה הספק ולא חל דין כל דפריש קודם הידיעה אלא רק אחר שנחלב חלב מכל הבהמות הרי יש לדון דין התערובת כמו שהיא כעת לפננו ולא מה שהיה בשעה שחלב את החלב מהפרה]. ב. גם אם נאמר שחל דין כל דפריש על כל כד בשעה שחלבוהו, עיין בחזו"א יור"ד ריש סי' ל"ז כשחל דין כל דפריש על חתיכות, כל ההתר עד השנים אחרונות, אבל שנים אחרונות אסורות שכלפיהם אין פרישה מרוב, שהפרישה היתה מחתיכה אחת בלבד. וכתב החזו"א אם חזרו שנים אחרונות ונתערבו חזרה חזר הדין ככל תערובת איסור בהתר ולא נאמר להתיר כולם אף כשחל דין כל דפריש על כל אחד בשעה שפירש. ולפי"ז כאן שני הכדים האחרונים נתערבו חזרה בתערובת וחוזר הכל ונאסר. [אמנם יש אחרונים שחלקו על דברי החזו"א].
תודה על התשובה.
מה שכתב כת"ר באות ב': 'גם אם נאמר שחל דין כל דפריש על כל כד בשעה שחלבוהו, עיין בחזו"א יור"ד ריש סי' ל"ז כשחל דין כל דפריש על חתיכות, כל ההתר עד השנים אחרונות, אבל שנים אחרונות אסורות שכלפיהם אין פרישה מרוב, שהפרישה היתה מחתיכה אחת בלבד'.
יש להעיר שכל זה שייך במקרה שהבהמות עצמם פורשות אחד אחד, אך במקרה של פרישת 10 כדי חלב מעשרה בהמות, אין מציאות שנשארו שנים אחרונות, שהרי הכדים פורשים מהבהמות, ועל כל אחד ואחד יש לומר שפריש מרוב הבהמות שאינם טרפות.
עיי"ש בחזו"א סי' ל"ז סק"כ ד"ה ובח"ס. ובס"ק י"ז גבי חתיכות שיש בהם אחת טריפה, דהיכא שנחתך חלק מכל חתיכה אף שחלק נשאר במקומו, ג"כ יש בזה חומרת "שנים אחרונים" שאם נחתך מהשנים אחרונים חתיכה ונתערב בשאר החתיכות שכבר הותרו בפרישתן, כולם חוזרים ונאסרים, ולא נימא דחלקים אלו שנחתכו נימא בהם כל דפריש, דהלא הם בעצמם חלק מהשנים אחרונים. וה"נ החלב נידון כחלק מכלל הבהמא וכמו שהבהמא טריפה הרי"ז כולל רגליה וידיה וכן חלב שלה [כדין יוצא מטמא טמא]. א"כ כיוון שמכל הבהמות פרש חלב, נמצא שמעורב בתערובת בוודאי חלק מהבהמא הטריפה [דהיינו חלב שלה] וחוזר כל החלב שכבר הותר מדין כל דפריש ונאסר מחמת התערבות אותו חלב הטריפה. ואי אפשר לומר על כל כד של חלב שפרש מרוב בהמות, דהחלב והבהמא חד הוא ונידון כחלק מחלקי הבהמא עצמה. והא וודאי יש כאן חלב אחד מהטריפה שחזר ונתערב בשאר החלב.
השאר תגובה