מוכר שהטעה את הקונה שיש קונה אחר המוכן לשלם יותר

דיין בבית הדין נתיבות חיים
כ"ט ניסן ה'תשע"ב

באחד שהלך למכור תכשיט זהב והוצע לו בחנות אחת 1820 דולר. לאחר מכן נכנס לחנות שניה והמוכר שאל אותו כמה הראשון הציע לך (יכול להיות שאני לא מדייק ורק הוא אמר לו בעצמו) ואמר לו שהוא הציע לו 1900 דולר, דהיינו שהוא שיקר ועל סמך זה הוא נתן לו 1910 דולר. האם יש לו חובה להחזיר את הכסף.
רציתי לדעת אם זה קשור לפתחי תשובה רז ס”ק ט ואשמח מאד אם כבוד הרב יוכל לענות לי בהקדם

תשובה:

שלום רב,

אינו חייב להחזיר את הכסף.

מקורות:

כן נראה משלושה טעמים.
א. בפתחי תשובה שם מביא גם דעת הט”ז בסי’ שלב סעיף ד שאין בכך סיבה לבטל את המקח.
ב. גם החוות יאיר מסכים שאם הקונה השני האמין ושילם שוב אינו יכול לבטל את המקח.
ג. כל דברי החוות יאיר הם רק כשהקונה רוצה לבטל את המקח, כמו שהיה בנידון שם שהקונה שילם מחיר מופרז ורוצה לבטל את המקח מכוח אומדנא דמוכח. אבל אין הקונה יכול לדרוש את ההפרש במחיר, כיון שלא נגמרה עסקה על מחיר אחר. בנידון זה בעל החנות השניה קיבל את התכשיט במחיר המשתלם לו (שהרי הוא מכיר את המחירים בשוק) והרוויח מהעסקה, אלא שהוא היה רוצה להרוויח יותר, אבל אין לו הפסד וממילא גם אם ירצה לבטל את המקח לגמרי אין אומדנא דמוכח.

לתועלת המעיינים אצטט לשון הפתחי תשובה:
עיין בתשובת חות יאיר סי’ ס”ט, אודות לוי שרצה לקנות בית משמעון, ושאל לו כמה רוצה, השיב ת”ק ר”ט, ולוי אמר שיתן לו ש’, השיב שמעון כבר רצה נפתלי ליתן לי ש”ן ר”ט, ונשבע בנקיטת חפץ שאם יבוא היום אחד ויתן לי בעד ת’ ר”ט לא אתננה לו, ומפני כך נתן לו לוי ת”י ר”ט וקנה הבית, ויהי העם כמתלוננים שקנה בית ביוקר מאד, שאל לוי לנפתלי אם אמת הוא שרצה ליתן ש”ן ר”ט, והשיב לא היו דברים מעולם, ותבע לוי לשמעון בדין, והשיב, בענין נפתלי, להשביח מקחי אמרתי שקר וזה דרך התגרים, ועל דבר השבועה הייתי אומר בפי ומבטל בלבי, ואם חטאתי אקבל דין שמים, ומלבד זה אמת נשבעתי, כי אם בו ביום נתן לי א’ בעד הבית ת’ ר”ט לא הייתי מוכר לו מפני השבועה כו’. וכתב, בענין מכירת הבית נ”ל דשמעון פטור מדין אדם, אף על פי שהתל שמעון בו בערמתו שהתפאר שנפתלי ביקש ליתן לו ש”ן ר”ט, ולוי לא שאל פיו לפני קנייתו וסמך על הימנותיה, כי סבר מילתא דעבידא לגלויי לא משקר אינש, ויש לו תרעומת על חבירו ועל עצמו. ובענין השבועה, מה שאמר שמעון שהיה מבטל בלבו, אין זה מספיק אפילו בדיני אדם כו’, ומה שאמר ומלבד זה אמת נשבעתי, הגם שי”ל דזה יספיק לדין אדם דנאמן לפרש דבריו, אבל בדין שמים מתחייב אפילו אמת שכוונתו כך היה כו’, וכל זה דוקא אם כבר פרע לוי לשמעון, משא”כ אם עדיין המעות בידו, נ”ל דמצי למימר על דבריך שאמרת שכבר רצה נפתלי ליתן ש”ן ר”ט ונשבעת סמכתי, וי”ל דודאי שכה”ג הוא אומדנא דמוכח שכתב הרא”ש [בתשובה כלל פ”א סי’ א’] דמהני אפילו במכר, וכמ”ש בהגהת רמ”א סימן ר”ז סעיף ד’, עכ”ד ע”ש. ועיין בט”ז לקמן סימן של”ב סעיף ד’ שכתב, ומעשים בכל יום שאדם מוכר לחבירו חפץ ואומר כך נתנו לי סך זה ולא רציתי למכור בזה הסך, ואח”כ נתברר שלא היה שום קונה בסך קצבה שזכר הוא, וכי בשביל זה יבטל המקח כו’, עכ”ל, ע”ש וצ”ע:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *