שאלה:
אני משכיר דירות לשבתות אירוח, בעקבות המצב ביקש ממני אחד מהמפונים מהצפון להשכיר אחת מהדירות באופן קבוע, היות ודירה זו ליד ההורים שלו.
הודעתי לכל האנשים שהזמינו את הדירה לאירוע שלהם, שהדירה מושכרת ומצאתי להם דירה אחרית במקומה יותר יפה וגדולה באותו מחיר.
אשה אחת שהזמינה את הדירה לשבת בסוף אדר ב' ושילמה מקדמה, אומרת שהיא רוצה דווקא את הדירה הזו שהשכרתי למפונה ואינה מעוניינת בדירה החילופית שארגנתי להם. למרות שהיא יותר גדולה ויפה.
אולי בגלל שזה קצת יותר קרוב לאולם, אולי בגלל שהיא רוצה שהם יהיו ליד משפחה נוספת שמתארחת באותו בנין.
השאלה היא:
א. האם בגלל שהיא שילמה מקדמה אני מחוייב לתת לה דווקא את הדירה שהיא הזמינה ולא לתת לה את הדירה החילופית. ולצורך כך אני צריך להודיע למפונה שעליו להתפנות באותה שבת מהדירה שהוא שכר.
ב. שאלה מוסרית: האם אפשר לומר לאותה אישה, שמה שהיא עושה נוגד לחלוטין את מצוות 'והלכת בדרכיו' מה הוא רחום אף אתה היה רחום'.
לא ראוי ליהודי לפנות מפונה מדירתו, בשביל שיהיה לו קצת יותר נוח שבת אחת?
תשובה:
שלום וברכה,
אם השכרת דירה מסוימת לשבת וקיבלת מקדמה מהשוכר או שנעשה קניין אחר על השכירות, ואח"כ הגיעו שוכרים לתקופה ארוכה, הקניין עם הראשון לא בטל, ואם הוא רוצה את הדירה לאותה שבת שהוא שכר אתה חייב להמציא לו את הדירה ולא ניתן לתת לו דירה חלופית – אם השוכר לא מסכים לכך.
ודאי שמבחינה מוסרית השוכר צריך להתחשב במפונים עקב המלחמה ולתת להם אפשרות להישאר בבית, והם ישכרו דירה אחרת, אבל אין אפשרות לכפות אותם על כך, ואם השוכר הראשון לא מסכים, השוכרים המפונים יצטרכו למצוא דירה חלופית לאותה שבת.
בהצלחה.
מקורות:
אחרי שהדירה הושכרה לשוכר אחד ונעשה קניין על השכירות, לא ניתן להשכיר לאחרים ולבטל את השכירות אחרי שהדירה קנויה לשוכר, ולכן אם השכיר לאחרים חייבים לפנות לו את הדירה לאותה שבת. אלא שהשוכר הראשון צריך לבחון אם יכול לנהוג לפנים משורת הדין ולא להעמיד את עצמו על דין תורה, וכמו שאמרה הגמרא לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה.
