שאלה:
היי,
בעלי ואני נשואים 10 שנים ויש לנו 2 בנות.
בילדותי הייתי מאוד שלילית ועבדתי על עצמי 12 שנה עד שהפכתי להיות אדם חיובי.
בעלי הוא יותר פסימי ממני והוא כל הזמן מתלונן בגורף, על עבודה, על המצב הכלכלי, על החיים עצמם.
הוא מאוד סקפטי ולא החלטי ואין לו סדרי עדיפויות נכון וכל פעם מתייעץ עם אביו מה לעשות גם לאחר שהחלטנו על משהו יחד.
במשך 12 שנות הכירות אני תמיד מכניסה בו מוטיבציה חיובית, תמיד תומכת בו תמיד מנסה להראות לו שהכל לטובה וכל פעם שהוא רואה שיעורי תורה, יש שם המון דברים שאני אמרתי לו בעצמי עוד לפניי שהוא שמע את זה מהרב בשיעור.
אני כבר אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות, בגלל דרך ההתנהלות שלו, זה מאוד משפיע על האווירה בבית, על מצב הרוח שלי, אני לא מאושרת כמו שרציתי להיות, וכל השליליות הזאתי משפיעה על הבית והילדות וגם עליי נפשית מאוד ומורידה אותי למטה ואני מרגישה שלצערי אחריי כל העבודה הקשה שעשיתי עם עצמי להיות חיובית יורדת לטמיון.
אני מאוד אוהבת את בעלי, הוא איש מקסים ואבא מושלם, אבל הדרך שבא הוא רואה את החיים זה מאוד מקשה לחיות עם בנאדם כזה.
אנחנו מסורתיים ואני מאוד מאמינה שכל דבר קורה לטובה וגם המון פעמים הוחכתי לו את זה אבל אני חייבת עצה לאיך להמשיך, כי זה כבר נהייה בלתי נסבל נפשית
תשובה:
שלום וברכה
קראתי את שאלתך בתשומת לב, קשה לי לייעץ, כי אני לא מכיר אתכם ולא יודע עד כמה וכיצד זה בא לידי ביטוי בבית.
זה שאדם בהחלטות מרכזיות הססן ופסימי קצת זה לא משהו שאמור להעיב על החיים, ואפשר לקבל את זה בפרופורציה נכונה, סך הכל כל אחד יש לו אופי אחר ואם זה לא משהו יומיומי אז לא נורא.
אבל אם מדובר בהנהגה כללית של עצבות, דיכאון קל, חוסר מעש וכדומה, כדאי מאוד לעודד אותו לטפל בעצמו.
אפשר ללכת לקאוצ'ינג, העצמה אישית וכו', מודעות לבעיה היא כבר חצי פתרון, ואם גם קצת מצליחים להתקדם זה כבר יוצר ישנוי משמעותי מאוד.
תדברו על זה בפתיחות, בלי להתווכח ובלי להוכיח ובלי להתנצח, אלא באמת ממקום של לעזור ולנסות לראות יחד את החיים יפה יותר, ובעזרת ה' תדעו ימים טובים ושמחים.
