החזר כסף של לקוחה שנרצחה בשמחת תורה

שאלה:

אני רואה חשבון עצמאי. גביתי תשלום מלקוחה עבור דוח שנתי למס הכנסה ולצערנו היא נהרגה יחד עם כל משפחתה (בעל וילדים) באסון ה-7/10 בישוב ניר עוז. אני רוצה להשיב את התשלום עבור השירות שלא נתתי. האם עלי לחפש בן משפחה מהמעגל השני ולהחזיר לו? תודה וברכה

תשובה:

שלום וברכה,

שאלתך כואבת אבל גם מורכבת מבחינה הלכתית, יש שיטות שאתה יכול לקחת את הכסף לעצמך. ויש שיטות שאתה צריך להחזיר ללקוחה. לפי השיטות שאתה צריך להחזיר ללקוחה במקרה זה שהלקוחה נרצחה יש לדון האם הכסף שייך לבעלה כדין מעשה ידיים של אשת איש ששייך לבעל, או שמא הכסף שייך לה, כיון שיתכן שהיא עובדת מעל המוטל עליה ודינה כהעדפה שעל ידי הדחק שהכסף שייך לה. ואם הכסף שייך לבעל יש לחלק את הכסף ליורשי הבעל, ואם הכסף שייך לאשה יש לנו ספק נוסף מי מת תחילה אם האשה מתה תחילה הבעל או הילדים ירשו, ואז הכסף עובר ליורשים של הבעל, ואם הבעל והילדים מתו לפניה הכסף צריך לעבור ליורשיה ולא ליורשי הבעל.

וכיון שגם אם תחזיר ליורשים לא בטוח שתצא ידי חובה כיון שיש ספק אם ליורשי הבעל או ליורשי האשה, ויש הסוברים שאתה יכול לקחת את הכסף לעצמך, ואתה מוחזק בכסף, לכן העצה הטובה שתפעל עם הכסף לעילוי נשמה עבור המשפחה – הבעל האשה והילדים, ובכך אתה יוצא ידי כל השיטות, על הצד שהכסף שלך מותר לך לתרום לצדקה, ועל הצד שהכסף של יורשי הבעל או האשה, יש לאמוד שכיון שמדובר בסכום קטן שמתחלק בין כמה יורשים, הם ודאי היו מסכימים שהכסף יהיה לטובת נשמתם.

ולכן כדאי שתשלם את הכסף ללימוד משניות או קדיש לעילוי נשמתם.

בהצלחה ובשורות טובות.

בהצלחה.

מקורות:

בגמרא ב"מ עז, א שכר פועלים שישקו לו את שדהו וירדו גשמים, ואין צריך לעבודת הפועלים, ההפסד על הפועלים. מבואר בגמרא שאם אירע אונס והפועל לא יכול לעשות עבודתו הפסיד הפועל את שכרו. מאידך מצאנו בגמרא ב"מ עט, א שאם שכר ספינה שיעביר לו את היין הזה, והספינה טבעה בחצי הדרך, צריך השוכר לשלם על כל הדרך – גם על החצי שלא עשה. והקשו התוספות (שם ד"ה אלא) מדוע צריך השוכר לשלם את כל הדרך והרי בגמרא בדף עז מבואר שאם ירדו גשמים ונאנס הבעל הבית ולא יכול לתת עבודה לפועל, ההפסד על הפועל. תירץ ריב"ן שפועלים שנשכרו ואירע אונס, הפועלים לא הפסידו כלום משלהם, ולכן אין צריך לשלם להם כשאירע אונס. אבל בספינה שטבעה כיון שהפסיד ספינתו, יש לשלם לו לפחות את שכרו כשאירע אונס. ועוד כתבו התוספות (שם ע"ב ד"ה ואי) שאם הקדים לו שכרו מחל לו על האונס, ולמרות ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אם הקדים מחל על שכרו. הריב"ם (שם בתוספות ) תירץ שמדובר שהקדים לו את שכרו, וכיון שהקדים לו את שכרו אין צריך להחזיר לו גם עבור החלק שלא עשה. אבל אם לא היה מקדים לו את שכרו לא היה חייב לשלם לו כשאירע אונס והתבטלה העבודה. ולכן בגמרא ששכר פועלים וירדו גשמים אינו חיב לשלם משום שאירע אונס ועדיין לא שילם והבעה"ב מוחזק לכן אינו חייב לשלם. אבל בספינה שהקדים שכרו, הפועל מוחזק ואין הפועל חייב להשיב את שכרו. ובטעם הדבר כתבו הסמ"ע סימן שיא ס"ק ו והחזו"א ב"ק סימן כג אות יג שכשיש אונס יש ספק על חל ההפסד – הולכים אחר המוחזק, ואם המעביד לא שילם לא חייב לשלם, ואם הקדים שכר לפועל הפועל מוחזק ואינו חייב להחזיר. וכן כתב הסמ"ע בסימן שלד ס"ק א בשם הטור והרא"ש, שאם ירדו גשמים ההפסד על הפועלים, שכל אונס שבא אחרי השכירות כגון ירדו גשמים, ושניהם לא ידעו מהאונס או שניהם ידעו שעלול האונס להגיע, המוציא מחברו עליו הראיה, וכיון שמעביד מוחזק אינו חייב לשלם. ומשמע שאם הקדים שכרו לפועל והפועל מוחזק, הפועל לא חייב להחזיר את השכר.
הרי לנו שני ביאורים באונס שאירע אחרי שהפועל הושכר לעבודתו, לפי דעת הריב"ן אם שילם מראש מחל על האונס ולכן לא חייב הפועל להשיב. ולפי דעת הריב"ם משום שאם שיש ספק על מי ההפסד והמוחזק ידו על העליונה, ואם הפועל קיבל שכרו הוא מוחזק ואינו חייב להשיב.
בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן סו) הביא את תירוצו של הריב"ן שאם הקדים מחל, וכתב שזה שייך דווקא אם המעביד הקדים מעצמו שכר לפועל, אבל אם הפועל דרש את התשלום מראש, אין כאן מחילה וחייב להשיב את שכרו. ובערך ש"י סימן שלד כתב שלפי טעם הריב"ם והרא"ש שסוברים שהטעם משום הממע"ה גם אם הפועל דרש שיקדים לו את שכרו, אינו חייב להשיב.
בשבות יעקב ח"א סימן קעו העלה שאם המשכיר או הפועל מוחזק יכול לומר קי"ל כריב"ם ואין צריך להחזיר את שכרו. וכן דעת השער משפט הובא בפת"ש סימן שלד ס"ק ב ודלא כשארית יוסף שפסק שצריך הפועל להחזיר את שכרו. וכן נראה הכרעת החזו"א כדעת הריב"ם שאם הקדים שכרו אינו חייב להחזיר. על כן הרואה חשבון שקיבל שכר מראש ואירע אונס שהלקוחה נרצחה מעיקר הדין אינו חייב להשיב את שכרו.

שיטה נוספת מצאנו במעביד ששכר פועל ואירע אונס למעביד, המרדכי הביא את שיטת רבנו יואל אם מת התלמיד שחייב לשלם למלמד, וכן הרשב"א בתשובה (ח"ו סימן רכד, הובא בב"י ובסמ"ע סימן שלה) בראובן ששכר את שמעון שישמש איתו כל הדרך, ומת ראובן באמצע הדרך, ואין צורך בשימושו של שמעון, שחייבים היורשים של ראובן לשלם לשמעון על כל הדרך. הנתיבות סימן שלה ס"ק א העמיד את שיטת הרשב"א כשיטת הראב"ד שמחלק בין פועל לקבלן, אולם השו"ע לא פסק כדעת הראב"ד עיי"ש. אולם המחנ"א העלה להלכה כדעת הרשב"א ורבנו יואל, וכל אונס שאירע למעביד באמצע הדרך חייבים לשלפ, משום שהפועל אומר 'אנא הא קאימנא' אני מוכל לעבוד.
ולפ"ז אם מתה הלקוחה באמצע העבודה חייבים לשלם על כל העבודה. וגם אם לא נחיב לכתחילה כדעת המחנ"א, אולם במקרה זה שתפוס בממון ודאי אינו חייב להשיב ויכול לומר קי"ל כדעת המחנ"א.

אלא שהרואה חשבון רוצה להחמיר ולשלם, אולם יש ספק גדול האם לשלם ליורשי הבעל או ליורשי האשה, מאחר והכסף היה מהעסק של האשה, ויש לבחון האם המעשה ידיים שייך לאשה או לבעל – האם האשה הייתה מפרנסת יחידה. וכן האם היא הייתה עובדת מעל המוטל עליה, שנחשב להעדפה שיתכן והבעל לא זוכה בזה, – ראה שו"ע אבן העזר סימן פ.
וכן יש לדון כיון שלא יודעים מי מת ראשון, אם האשה מתה תחילה ואח"כ הבעל, א"כ הבעל ירש את אשתו והכסף מגיע ליורשי הבעל. אבל אם הבעל מת תחילה ואח"כ האשה, הנכסים שייכים לאשה והם עוברים ליורשי האשה. וגם יש לדון מתי מתו הילדים, האם מתו לפני האמא אז הם לא ירשו את האמא, ואם הם מתו אחרי האמא אז הם ירשו את אמם, ואח"כ הם מתו וזה עובר ליורשי אביהם. וראה בשו"ע חושן משפט סימן רפ. ואם הילדים מתו תחילה ואח"כ מתו ההורים, ויש ספק מי מת ראשון, נפסק בשו"ע אבן העזר סימן צ ס"ו שנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל בחזקת יורשי האשה.
ומאחר ויש ספק גדול לאיזה יורשים להחזיר, ומצד הדין הרואה חשבון יכול להחזיק את הכסף לעצמו, על כן ראוי שהרואה חשבון יעשה בכסף לטובת נשמתם – שיאמרו קדיש או ילמדו משניות, שבכך יש גם מעין החזרה למשפחה שעושים להם עילוי נשמה, ויש להניח שהיורשים היו מסכימים לדבר זה, ועל כן זה הדרך הנכונה ביותר להשיב את הכסף.