שאלה:
שלום,
לגבי הפסוק "המתפלל על חברו נענה תחילה." שתי שאלות:
1) מי מוגדר כאותו חבר ? האם כל אחד שהכרנו בקהילה ובעסקים גם אם הוא נהג כלפינו באופן לא ישר ומזיק? האם במקום הרצון הטבעי שלנו לקלל אותו נתפלל בשבילו ונענה תחילה או שאסור להתפלל למען אדם כזה ?
2) האם אפשר "להתחכם" למשפט הנ"ל כך – מאחר ואנו יודעים שנענה תחילה אז במכוון נתפלל לחבר. האם זו הונאה מצדנו וזלזול באלוקים ?
תודה
תשובה:
שלום וברכה
הסגולה הזו מועילה בכל אדם שנתפלל עליו מכל הלב, ונרצה בטובתו.
ואדרבה, אם חלילה יש לנו הקפדה על מישהו ואנחנו מוחלים לו ושואפים שיהיה לו טוב, זה הדבר הכי נפלא שיכול להיות.
אין כאן שום התחכמות לה' יתברך, אנחנו באמת מתרכזים ברצון שיהיה לשני טוב, ואין בכך שום סתירה לכך שגם אנחנו נזקקים לכך, וגם אם תעוררים לעסוק בענין מחמת הסגולה, עדיין הגענו למקום שבו אנחנו מבקשים באמת בשביל השני וזה הדבר הכי יפה ועושה נחת רוח לה' יתברך. כמו כל אב ששמח לראות שבניו מבקשים ודואגים האחד לשני.
לכן הנושא אינו למלמל תפילה עבור השני, אלא באמת לרצות בטובתו. ודווקא מי שיש לו חסר בדבר מה יכול להרגיש היטב את הכאב של הזולת שנצרך לאותו דבר.
בשורות טובות, ותזכו שניכם לכל הישועות במהרה!
