שאלה:
שלום רב כבוד הרבנים שליט"א. אני מסתגר בביתי כי יש לי חרדות שונות. כשבא לשבת אני משועמם מאד בזמנים מסויימים, ומאד לא רוצה לעבור על איסור שבת, אך אין מה לעשות בזמנים ההם ואני נשאר לעצמי רק עם מחשבותיי. אושפזתי פעמיים בגלל סיבות שונות. השיעמום הוא מאד מטריד, ואני חש כל רגע. אני מתאמץ להתגבר ומנסה להתבונן בדרכים איך ליפטר מזה אבל אין לי הצלחה בזה. לבסוף אני נכשל בלהשתמש עם הסמארטפון שלי מבין שאר דברים אסורים באמרי לעצמי שהבטלה מביאה לידי שיגעון ועלי להימנע מזה (מי רוצה להשתגע). מה עלי לעשות?
תשובה:
שלום וברכה ידידי היקר,
קראתי את שאלתך הכואבת, אני חושב שהיא גם חשובה מאוד ואסביר: אנשים מקבלים על עצמם שמירת שבת, אבל מתמקדים רק בסור מרע, בלא לעשות דברים שאסור לעשות בשבת, אבל לא מנסים גם את העשה טוב, כלומר איך לחוות את השבת נכום, בצורה שמחה מרוממת וכו'. יש תפילות חגיגיות בבית הכנסת, סעודות יפות משפחתיות או חברתיות, חומרי קריאה ועיון שבתיים ועוד. אינני מכיר אותך ואת המצב בבית, אם יש אוירה שבתית או לא, אבל אני מאוד מייעץ לך לפנות לרב מקומי או לאירגון לב לאחים מקומי, לשאול על פעילות חברתית שיכולה להתאים לך, אם זה אחירוח לסעודה, אן זה שיעורי תורה נחמדים בבית הכנסת וכיוצא בזה, לחוות את היופי של השבת ולא רק להמנע מאיסוריה. כך אין שום שיעמום, אדרבה, היום המענג ביותר הוא השבת.
בשורות טובות ובהצלחה
תודה רבה בשביל התגובה.
מה הדין ההלכתי לבינתיים? לכאורה שגעון כזה הוא מצב של סכנה שיש למנוע אותו מדין פיקוח נפש או מפני שהמטורף בדעתו פטור מן המצוות ומנסים למנוע מצב כזה (ראה לקמן למקורות).
(גם יש להעיר שלא מצינו בשום מקום שהשגעון מצד עצמו גורם לחטאים, זה שייך לבטלה. ראה הלשון בכתובות דף נט, ב. אבל אחרי שנכנס השגעון ל"ע אין עוד מקום להגיד חייב או פטור, מותר או אסור, כי לכאורה המשוגע פטור ממצות.)
אני גם לא בודה דברים מלבי ומחפש היתרים לאחר המעשה, זה חוויתי מנסיון, השעמום הביאה אותי בעבר לידי עצבנות, בלבול הדעת, טירוף הדעת, פיזור ופיצול הנפש. ברוך השם הרופא כל בשר האיר עיני בתורתו ועבודתו וחזרתי לאיתני.
לכל הפחות בזמן האחרון באתי לידי הכרה לכך שצריך לקחת את האחריות ולהעסיק את המחשבה בעשה טוב של תורה תפילה וסוציאליזציה בשבת, אבל עד שאבא לזה בשלימותו, השעמום מעסיק אותי. במילים אחרות חולה מסוכן הוא חולה מבלי הבט על מה הוא הגורם ואין זה תחילתו בפשיעה וסופו באונס, בהחלט יש פשיעה ואשמה מצידי שלא הרגלתי עצמי בתורה ועבודה אבל סוף דבר לכאורה פיקוח נפש דוחה תורה.
ואמשיך להשתדל להשתפר ובלי נדר לא אתרשל מזה ואחפש עצות ומעט מעט אגרש השעמום אבל אני גם מבקש היתר לבינתיים.
ואצטט מספר פניני הלכה: בשש"כ פרק מא הערה ח' כתב שרשז"א תמה, מדוע לא נחוש למצבם הנפשי של בעל הבית ובני משפחתו, שיראו את ביתם ורכושם עולה בלהבות ואולי תיטרף דעתם, ולפעמים מרוב צער אדם יכול למות או להשתגע. וכתב בשש"כ פרק לב הערה פג, שיש סוברים שכדי למנוע טירוף דעת מתירים איסורי תורה. אכן להלכה נראה, שכאשר יש חשש ממשי שאחד מבני המשפחה עלול לאבד את שפיות דעתו, מותר לכבות את השריפה, אולם כשאין חשש, אף שמדובר בצער נורא, לא התירו לכבות את הדליקה.
ליתר דיוק, בקשתי משתרע לחשש שמא אשתגע. אין לי וודאות בזה, אלא שאלתי הוא לשעה שאני מרגיש שמחשבות לא נעימות ולא רגילות ולא נורמליות מתחילים לעבור עלי בגלל השעמום.
נראה לי ידידי שכאן אתה מגזים, יש הרבה מאוד עיסוקים שניתן לעשות לא צריך דוקא לחלל שבת. רפואה שלמה.
תלמד זהר אפילו בגריסה ואפשר קצת לנסות להבין.
לכאורה נראה שאתה יכול להבין גם פירושים מגדולי הדורות על הזהר.
מכיר מי שזה לא רק הציל אותם משעמום אלא הפך אותם לתלמדי חכמים ש"סובלים" מחוסר זמן לרוב תשוקתם להתענג על ה'.
ולהודות לו יתברך על כל נשימה ונשימה.
בדוק ומנוסה (ובכלל נכון לרוב הדור ולרוב מאפייניו. )
בס"ד בהצלחה.
אני מציע דוקא ללמוד מה שכן מבינים למה ללמוד מה שלא מבינים? יש הלכות, השקפה, פרשת שבוע, ואפילו סיפורי צדיקים שמעוררים להתחזק.
השאר תגובה