שאלה:
אשמח להגדרה ברורה להגדרה של "נפל למשכב" לפטור מצום.
מי שרגיל בצום בגלל חולשת הצום וחוסר ריכוז למשכב במיטה כל הצום. האם מוגדר שהוא חלוש יותר מהשאר?
יש לציין שאם יהיה לו משהו שהוא מוכרח לעשות הוא יצליח "לכנס" את כוחתיו וכד'. אך קשה לו לתפקד תפקודי שגרה, ללמוד בצלילות. לנהל דברים. [אפילו לקרוא ספר סיפורים זה מכביד עליו].
איך אדם יודע מתי זה באמת מעבר לנורמה. ומתי זה "פינוק"….
תשובה:
נפל למשכב שפטור מצום, הכוונה שיש לו חולי אחר, לא קשור לחולשת הצום, שמחמתו הוא שוכב במיטה, ולכן, הוא פטור מלצום. זה שהצוםפ קצת מחליש יותר מהרגיל או מפריע לריכוז, אינו פוטר מלהתענות.
חשוב אגב לציין שצום עשרה בטבת נחשב חמור יותר משאר הצומות הקלים.
כמו כן הוא קצר ומן הסתם פחות קשה להתענות בו.
בשורות טובות ותרגיש טוב.
מנין ההגדרה שנפל למשכב לא קאי על אופן שזה קורה מחמת הצום עצמו?
[ראיתי באגר"מ ח"ד קי"ד "ואם נחלש באמצע עבודתו אם היא חולשה יותר מדרך בנ"א כשמתענים הוא בכלל חולי שלא גזרו רבנן אף בט' באב וכ"ש בשאר התעניות כדאיתא בסימן תקנ"ד סעיף ו' "]
הוא מדבר על דבר חריג שקורה לבן אדם, אינני יודע גם עד כמה וכו', אבל לומר שאדם בריא שקצת רגיש לצומות, ואולי גם קצת מרוכז בצום יותר מאנשים אחרים, יהיה פטור באופן גורף מלצום זה לא יעלה על הדעת..
השאר תגובה