שאלה:
בשל הימים ובשל המצב עלה אצלי להתענות למחר תענית יחיד. לא היה מצוי לידי הנוסח המפורט בסידורים ספרדיים : "הרי אני לפניך על תנאי בתענית יחיד למחר … ואם לא אוכל או לא ארצה אומר מזמור לדוד ד' רועי לא אחסר ולא יהיה בי שום עוון…" — אלא הסתמכתי על זכרוני והייתי במצב של פיזור דעת (אני מכיר בכך שעשיתי טעות).
מה שיצא מפי בערך כדלקמן :
"הריני לפני בתנאי בתענית למחר מעלות השחר ועד … חצות הלילה(!)
ואז אחרי שהות של , 5-7 שניות (יותר מתוכ"ד) ,תיקנתי חצות היום (!!) ואם לא אוכל או לא ארצה אומר מזמור שיר(!!)
ד' רועי
ולא יהיה בי שום עוון .
שאלתי — האם אצטרך להתענות עד חצות_הלילה_בגלל שעבר זמן תוך כדי דיבור ?
או שמלכתחילה אין לזה תוקף כי פי ולבי (=דעתי המפוזרת) לא היו שווים ועוד שהוספתי תנאי (למרות שאני_לא_בטוח אם אמירת "על תנאי" הייתה בתחילת ההתנסחות שלי) ?
האם לטעות "מזמור שיר" במקום "מזמור לדוד" יכולה להיות נפ"מ כלשהי ?
מה ההנהגה למחר בהנחה שאני רוצה להתענות עד חצות ?
תשובה:
שלום וברכה
לכאורה כיון שפתחת "בתנאי" כלומר ציינת שאתה הולך לומר תנאי, אזי התנאי תקף גם אם לא הספקת לאומרו בתוך כדי דיבור, שהרי הכרזת שתאמר אותו, ולכן אם תאמר מזמור שיר ה' רועי, ולא מזמור לדוד, אבל זה לא משנה לענין הפטנט, אפשר גם לומר מזמור אחר, העיקר שתקיים את התנאי, זה בכלל לא חייב להיות פרק תהילים, אתה יכול באותה מידה להתנות אם לא אוכל או לא ארצה אעמוד על ראשי… אמנם תאמר גם מזמור שיר ליום השבת כל המזמור וגם מזמור לדוד ה' רועי כל המזמור שמא בכל זאת טעותך הניכרת קובעת משהו אחר. הצום הוא עד חצות הלילה, וכיון שאתה לא מעוניין בכך, אין לך ברירה אלא לקיים את התנאי ולבטל את התענית.
אני מודה לכם מאוד.
א) אם אמירת המילה תנאי הייתה בסוף קבלת התענית — יש נפקא מינה ?
ב) האם אין צד שפי ולבי לא היו שווים , ובמקרה שכזה אין תוקף ?
אם כל איזכור התנאי היה רק בסוף ולאחר כדי דיבור, זו בעיה ויש לעשות התרת נדרים.
בנדר מחשבת הלב אינה יכולה להפקיע את הנשמע מהדיבור.
השאר תגובה