לבכות עם בכיות יוסף הצדיק המתגלה לאחיו בשבת

שאלה:

השלום והברכה לכבוד תורתו, הגאון המשיב

שבת מקץ היא שבת שתמיד מעוררת בי בכיה בקריאה של נקודות השבירה של יוסף הצדיק.

הבכיה בוקעת ממני כי אני מרגיש את יוסף כמי שמחזיק בתחושות הבגידה הקשה והדחייה שחווה מאחיו, אבל בו-בזמן אני מרגיש עד כמה יש בו רצון עצום לאהבה ולהתאחד עם משפחתו אחרי שנים במצרים.

אינני יודע עד כמה התגובה שתיארתי היא תגובה מצויה ורחבה, אבל לכל הפחות יש כאן משהו שמשלב הרבה רגשות ותובנות ואני בטוח שהם בליבו של כל אחד ואחת.

האם אני מרגיש את יוסף בצורה נכונה, ומתוך כך האם הבכיה לא חוטאת למציאות השבת?

תודה רבה
ושבוע מבורך

תשובה:

שלום וברכה

אשריך ידידי שנפשך רגישה ואמפתית כל כך! בדרך כלל אנשים רואים את הסיפור של יוסף כל כך רחוק, בכל זאת עברו 3500 שנים… רגש זה דבר נהדר, בשבת יש להשתדל לא להצטער אבל שותפות ספונטנית עם מישהו באופן שמתקשים להתגבר עליו זה בסדר גמור.

מה שיש לזכור לגבי יוסף ואחיו, שהם היו במצב רוחני שונה לגמרי מאיתנו, כלומר, גם המחשבות שלהם אודות כל הסיפור, הבכי שלהם, השאיפות, ההחלטות, היו בראייה הרבה יותר רוחבה עמוקה ורוחנית מאיתנו. מוצאים את הענין הרבה ברש"י ובמדרשים, יעקב בוכה עם רחל כיון שרואה שאינה נקברת עמו, יוסף ובנימים בוכים זה על צווארי זה – על חורבן שני בתי מקדש בעוד למעלה מאלף שנה ועוד. כלומר, הם לא היו אנשים לגמרי פרטיים, החיים שלהם, הידע הראייה החשיבה ורצונות, הכל היה ציבורי וכלל ישראלי, ולכן צריך גם להבין את הדברים וללמוד אותם בין השאר גם בכיוןן זה.

לילה טוב וברכה מרובה.