שאלה:
שלום וברכה
מה דינה של אשכנזי שהיתה נשואה לספרדי ונתגרשה או נתאלמנה האם ממשיכה להיות נוהגת במנהגי הספרדים, והאם יש חילוק בין יש לה ילדים או לא
אשמח למקורות
תשובה:
אשה שנשאת לאיש שמנהגיו שונים משל בית אביה, וקיבלה על עצמה לנהוג במנהגיו כפי המחוייב, ומת, יש לדון אם עליה לחזור ולנהוג כמנהגי בית אביה, או שעדיין מחוייבת היא לקיים את מנהגי הבעל כפי שנהגה עמו בחייו.
להלכה, כתבו הפוסקים שאם אין לה בנים מן הבעל ופסק הקשר שביניהם לגמרי, אין היא חייבת לנהוג במנהגיו. אולם, אם יש לה בנים ממנו המחוייבים לנהוג במנהגי אביהם, אף היא חייבת לנהוג כמותם, ובטעם דין זה ומקורו, ראה במקורות.
מקורות:
שו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' קעט). ומקור דבריו, ממה שמצינו לענין בת כהן הנשאת לישראל שנפסלת מן התרומה, דאף לאחר שנתאלמנה או נתגרשה, אינה חוזרת לאכול תרומה בבית אביה אא"כ אין לה בנים, אבל אם יש לה ממנו בנים דינה כמותם ואסורה באכילת תרומה [ראה ויקרא כב, יב-יג, וביבמות פז ע"א]. וכן אמרו במסכת במס' שמחות (פי"ד): "אביה אומר תקבר אצלי ובעלה אומר תקבר אצלי, קוברין אותה אצל אביה. ואם יש לה בנים ואמרה קברוני אצל בני, קוברין אותה אצל בניה".
ובביאור הדברים כתב בס' גליוני הש"ס (יבמות פו ע"ב), שכאשר הבעל מניח אחריו בן המשותף לשניהם, יש לה חיבור ושייכות אליו אף לאחר מותו, ועדיין היא נחשבת כגופו לענין דיני המנהגים.
[ויעוי"ש שדן, באופן שהבעל מת כשהיא מעוברת, שהיא מותרת לשוב ולאכול תרומה בבית אביה, וכמבואר ביבמות (פז ע"א), אם כמו כן לא יחשב הדבר כחיבור ושייכות לענין דיני המנהגים].
ומכל מקום נראה פשוט, שאם נתעברה הימנו שלא על ידי ביאה, שאין הולד מעכב אותה מלאכול בתרומה [ראה ס' דרך אמונה הל' תרומות פ"ו הל' יג, וביאור הלכה ד"ה כשם], דכמו כן אין היא חייבת לנהוג במנהגיו של אבי הילד. ובפרט, למש"נ שאשה חייבת לנהוג במנהגי הבעל משום שקיבלה על עצמה לדור עמו בביתו ומשועבדת היא לו לכך, דסברא זו לא שייכא הכא כלל, ופשוט.
