שאלה:
שלום וברכה,
ראשית, ארצה לדרוש בשלומו הטוב של כבוד הרב ולאחל לו שה' ימלא את כל משאלות ליבו לטובה!
שנית, ראיתי כמה פוסקים וכן את הרב בוטבול שליט"א חתנו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שאומר שלספרדים, אם אדם טועם ומרגיש שיש בלחם/פיתה קצת סוכר, אז הברכה היא מזונות ולא המוציא.
עכשיו, במכולת לידינו, מביאים פיתה של אנג'ל, נקראת בשם "פיתה פיתה", והיא לטעמי מאוד טעימה.
בבית, שטעמו, אמרו לי שזה מתוק מהסוכר ולכן ברכתו מזונות. לפחות לפי הספרדים.
השאלה שלי היא כזאת:
לפי הספרדים, אם אדם טועם את זה ורואה שזה מתוק, או לאו דווקא את הפיתה אלא אפילו משהו אחר, לחם אחר, האם הוא יכול ליטול ידיים ולברך המוציא/ברכת מזון, או שהיא זה קצת מתוק ואז זה מזונות, אז א"א?
כמו שבעוגה, אדם לא יכול החליט שהוא מברך על זה המוציא, אלא רק אם בירך מזונות, ואח"כ אכל מעל 250 גרם, שאז הבנתי שהוא מברך ברכת המזון. או שהדין בפיתה/לחם מתוק הדין שונה?
אני מקווה שהרב מבין את השאלה, ושיוכל לעשות לי קצת סדר בנושא הזה.
יישר כח וברכת חג אורים שמח ושנזכה לראות בימים אלו ניסים ונפלאות כמו בימים ההם.
שהקב"ה יאמר די לצרותינו. ויאמר למשחית הרף.
תשובה:
שלום וברכה
יש בענין זה חילוקי מנהגים בין אשכנזים לספרדים. מנהג בני אשכנז שככל שיש בבצק רוב מים על פני השמן והסוכר והביצים הברכה היא המוציא, אולם למנהג בני ספרד, כאשר המתיקות מורגשת היטב כמו חלות מתוקות ממש – הברכה היא מזונות. אינני מכיר את הפיתה שציינת, ולא אוכל לקבוע אם זו מתיקות נרגשת או שזה סתם טעים… ככל שיש ספק אם זה מתוק לדעתי זה ודאי המוציא גם לספרדים.
יישר כח על הברכות החמות, חנוכה שמח ומאיר!
מקורות:
פרטי דין זה התבארו בשולחן ערוך ברמ"א שו"ע הרב וס' דעת תורה למהרש"ם, בסימן קסח סעיף ז. על מנהג הספרדים בחלה מתוקה ראה שו”ת אור לציון ח”ב פרק יב סעי’ ד, וראה כף החיים סי’ קסח שם שירא שמים ימנע מאכילת חלה כזו כדי שלא יכנס בספק ברכות. כמובן, שאם אוכלים כמות מרובה מחלות כאלו [כשיעור ד’ ביצים] יש כאן כבר ענין של קביעות סעודה, ובפרט כיחד עם זאת אוכלים עוד מאכלים, ונמצא שאם אוכל שתי פרוסות חלה, ומלבד זאת אוכל דגים ובשר אורז ושאר מעדנים, הכל מודים שמברך עליה המוציא מדין קביעת סעודה וכמבואר בשו”ע שם סעי’ ו. הגרש"ז אויערבך תמה על מנהג הספרדים לברך מזונות על חלה מתוקה, אחר שהיא מיועדת לשובע ולא לקינוח כשאר מיני מאפה מתוקים.
שלום וברכה,
אם לפי הספרדים, יש מתיקות שברכתו מזונות, האם לאדם מותר לברך על זה המוציא עם נטילת ידיים ואח"כ ברכת המזון, או שרק מזונות ואח"כ על המחיה?
ב. האם זה הכוונה לקבוע סעודה? או שהכוונה היא שאוכל 250 גרם ויותר שאז זה נקרא לקבוע סעודה?
יישר כח שוב.
אין טעם לדוש בזה אבל מכיוון שאני חושב שזה מאוד חשוב כי סוף סוף מדובר כאן בספק ברכות, אני רוצה להדגיש שמנהג בני ספרד, גם אם מעט מתוק, כל שנרגש ששונה מטעם לחם רגיל זה מזונות ומי שיברך על זה המוציא מבני ספרד נכנס בחשש ברכה לבטלה (אלא אם קובע על זה סעודה ואז יברך המוציא)
אם קובע סעודה, כלומר אוכל כמות של שלושה ארבעה ביצים שזה לא פחות ממאתיים סמ"ק ולשיטת החזון איש למעלה משלש מאות סמ"ק, מברך המוציא וברכת המזון.
יש בעיה עקרונית בעצם הנושא כיון שחלה לחם מיועדים לשובע, ולכן די לנו שכאשר זה מורגש היטב נברך מזונות אבל לחם טיפה מוטעם לברך עליו מזונות נראה לי שאינו נכון.
זה נכון שחלה מיועדת לשובע, אלא שטיעון זה אינו מספק כדי לברך המוציא, שהרי רובא דעלמא לא אוכל לחם מתוק כדי לשבוע, אם אדם יזמין באגט עם שניצל במסעדה לא יקבל באגט מתוק. הלחפ הפרוס של אנג'ל לצורך הענין, הוא לא מתוק, וזה הלחם העיקרי בחנויות, הלחמניות\החלות המתוקות הן מיעוט לעומת הלחם המקובל בשוק..
זה לא משנה שהוא מיעוט לעומת הלחם הלא מתוק, זה משנה, שכולו, אבל כולו, מיועד לשובע. אבל לא זו הנקודה המרכזית ולא באתי לפקפק כנגד המנהג, אלא לומ שלהרחיב אותו שכל לחם שמיועד לשובע, וכבר כן יבוא לך גם עם שניצל…, עם יש לו מעט מתיקות הוא מזונות, נראה לי לא נכון.
השאר תגובה