שאלה:
שכן שלי עורך בסוכתו תיקון ליל הו"ר, לימוד בקול רם עם משתתפים לא מעטים, והרעש מפריע לי לשון בסוכה.
לדבריו כך המנהג בישראל, ואם הרעש מפריע לי עלי לישון בבית כדין מצטער.
הצדק עם מי?
תשובה:
שלום וברכה,
יש עניין גדול ללמוד בליל הו"ר, ויש גם עניין ללמוד בסוכה, מאידך יש 'איסור' [לא תונו איש את עמיתו] להפריע לשכנים את שניתם בשעות הלילה, ואין בכוח 'עניינים' לדחות איסורי בן אדם לחברו.
אין מנהג בישראל לערוך תיקון דווקא בסוכה אפשר להיכנס לבית כנסת ללמוד ולא להפריע לשכנים. ועדיף לבטל את הלימוד בליל הו"ר ולא להרעיש לשכנים.
בהצלחה.
סליחה, אבל הרושם הוא שקיבלתי הטפת מוסר, לא תשובה הלכתית.
אי אפשר להורות בדיני חו"מ מצד לא תונו.
אם מותר לי מדיני מזיק ושכנים – אין כאן לא תונו
אם אסור לי מדיני מזיק, א"צ להשתמש בלא תונו.
שלום,
השתמשתי באיסור לא תונו בגלל שאם נעיין בשו"ע נוכל להסיק שמותר לערוך לימוד כל הלילה גם ברשות הרבים. בשו"ע סימן קנו ס"ב יש מחלוקת שו"ע ורמ"א לגבי טענת רעש אם נחשב לטענה, לדעת הרמ"א מותר לו לעשות בתוך ביתו מה שירצה, אא"כ יש חולים שאז יכולים לעכב עליו, ודנו הפוסקים שכיום אם לא יישן יגיע לו חולי א"כ נחשב שיש חולים ואסור לו להרעיש בשעות הלילה. ועוד כתוב בסעיף ג שכל דבר מצווה לא ניתן לעכב על רעש ומותר לו לעשות כל דבר מצווה. דין זה נלמד מתקנת רבי יהושע בן גמלא. ודנו הפוסקים על פתיחת ת"ת או בית כנסת בבניין מגורים. ולפי דברי השו"ע ניתן להסיק שמותר ללמוד בליל הו"ר בסוכה כל הלילה למרות שהשכנים הסמוכים ניזוקים. בנוסף, כל סעיף ב' וסעיף ג כשפותח בתוך בית משותף שעל זה יש לדון אם השותפים יכולים לעכב או לא, אבל אם מרעיש מבניין אחר או עושה בית כנסת בבניין אחר על זה אין מחלוקת שיכול שלא ניתן לעכב כיון שאינו שותף עם השכנים הסמוכים, וא"כ ודאי שמותר ללמוד בליל הו"ר כל הלילה בסוכה שברשות הרבים ואין מי שיוכל לעכב.
אולם כל זה אינו נכון, אין צד שאדם יכול לעשות דברים שלא מקובלים ברשות הרבים ולהפריע את מנוחתם של השכנים, והשו"ע דיבר על דברים מקובלים של מלאכה של פרנסה או דבר מצווה ובשעות המקובלות שעל זה יש מקרים שהשותפים יכולים לעכב ויש דברים שלא יכולים לעכב, אבל דברים שלא מקובלים לא צריך שו"ע שאסור וממילא גם אם הוא מבניין אחר יכולים לעכב. וברור שאדם לא יכול להדליק מוזיקה באמצע הלילה אם הוא גר בבניין אחר וזה לא מהלכות נזקי שכנים אלא מאיסור של 'לא תונו'. וכן לימוד בליל הו"ר אין מנהג ללמוד בסוכה דווקא ולכן זה דבר שלא מקובל וניתן לעכב על זה למרות שזה דבר מצווה ולמרות שעושה בתוך ביתו.
בהצלחה.
האםיש מקור ברור לחילוק הזה בשו"ע?
בס"ד מוכרח להגיב שלאחר שו"ת מיוחד זה יצאתי תודה לקל מחודד יותר בהבנת דברים שהיו מעורפלים אצלי בנושא רעש בין שכנים. וכמובן תודה לכבוד הרב על בירורו הדברים ולשואל שאלתו.
הדין של רעש של דבר מצווה לא נאמר על לימוד בסוכה כל הלילה – והדברים פשוטים. אם בכל זאת תרצה מקור בהלכה, מצאנו שנזקי רעש בדבר שמבטל לשני את מגוריו אסרו הפוסקים.
העיר שושן (הובא בפת"ש ס"ק ב) כתב, ונ"ל דוקא בני המבוי או בני החצר שדרים יחד במבוי אחת או בחצר אחד ואינם דרים יחד בחדר אחד או בבית חורף אחד, אבל אותם הדרים בבית החורף אחת כנהוג במדינות אלו מחמת דוחק דירה, נ"ל ודאי דכל אחד יכול למחות בחברו אפילו להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית החורף שהוא דר שם עימו, שזה ודאי שאין דעת רוב העולם סובלתו, ועל דעת כן לא נשתתף עימו בדירה זו אם לא שהתנה מתחילה, עכ"ל. ומבואר בדברי הלבוש שנזק שאין הדעת סובלתו יכול למחות שלא יעשה שם אפילו דבר מצווה, אך הוסיף וכתב שהעכוב הוא מחמת שעל דעת כן לא השתתפו, מבואר שרק באופן שדר עימו בבית אחד יכול למחות על היזק שאין הדעת סובלתו, אבל אם עושה בתוך שלו, וכתוצאה מכך בא היזק לחברו, לא מבואר בדבריו שיוכל לעכב, גם אם זהו היזק שאין הדעת סובלתו.
ובאמת בספר נופת צופים (ברדוגו סימן קצא) הביא שהדין שאין השכנים יכולים לעכב מלימוד תשב"ר בחצר הוא רק כשמדובר בנזק של רעש או ריח, אבל אם גורמים קלקול לקרקע, יכולים לעכב. ולכן אין ללמד קטני קטנים בחצר באופן שיקלקלו את החצר, ואם יקבל המלמד על עצמו שישלם כל נזק שיגרם מחמתם רשאי ללמד. מבואר שרק נזק של קוטרא ובית הכסא התירו ולא נזק של קלקול קרקע.
עוד מצאנו בזה בדין גרושה הבאה להנשא לאחד הדר במבוי של בעלה הראשון, כתב השער משפט (סי' קעא סוף סק"ד) שיכול הבעל לעכב על השני מלישא אותה ולהביאה לתוך ביתו, כיון שעי"ז יצטרך לזוז מביתו, שהרי אינו רשאי לדור עמה באותו מבוי, וחשיב כמזיקו בגיריה דיליה. ודמי לסימן קנה סט"ו, לכותש הריפות בתוך שלו שמנדנד לכותלי בית חברו ומזיק בחיציו, ע"כ.
וכן הב"ח (יו"ד סי' שעא ס"ד) הביא תשובת מהרי"ק, שכהנים אינם יכולים לכוף את קרובי המת שיוציאו המת מביתם כדי שיוכלו הכהנים להיכנס לביתם, משום כבודו של מת. וכתב הב"ח לפי"ז דבנפל שלא שייך בו כבוד המת, יכולים הכהנים לכוף את קרובים להוציא המת. והט"ז שם (ס"ק יא) חולק וס"ל שגם בנפל אינם יכולים לכוף, משום שלא עשו מעשה בידיים אלא מן השמים הוא, והיאך יכוף אותו לסלק. ומבואר איפוא גם בט"ז, שלולא טעם זה שמן השמים הוא, אלא שקרובי המת הכניסו את הנפל, מודה הט"ז שיכולים הכהנים לכוף את קרובי המת להוציאו. ובחת"ס (ב"ב כ.) ביאר את דברי המהרי"ק, שכיון שטומאת המת מתפשטת מבית לבית הוי ליה גירי דיליה, ועל המזיק להרחיק את עצמו. ע"ש.
מבואר שכל שעושה בשלו וגורם לחברו שיצטרך לצאת מביתו נחשב למזיק חברו בגירי דיליה, ולשער המשפט דימה לכותשי הריפות שמזיק בחיציו. א"כ כשעושה ברשותו אף דבר מצווה ומבטל התשמיש של בית שכינו נחשב שמקלקל קרקע חברו בידיים. והבאנו לעיל דברי הנופת צופים שתקנת יהושע בן גמלא המתירה לעשות דבר מצוה בחצר השותפים לא הותר כשמקלקל בית חברו.
איני ראוי לחלוק, אבל לענ"ד הראיות הנ"ל קלושות ,
ואצל אחד מהפוסקים לא הוזכר ענין של "לא תונו" כמקור לאיסור.
יותר סביר לומר שהמנהג ללמוד בליל הו"ר הוא טענה חזקה יותר ממי שטוען שהלומד "מוציאו מביתו".
סו"ס מצטער פטור מן הסוכה והיא איננה ביתו, ואף בבית רחוק מאד לומר שקול לימוד התורה הוא בגדר "מוציאו מביתו" בדומה לטומאת מת או גרושה שהם איסורים הלכתיים ברורים שאינם מאפשרים להשאר, ומדובר בבית ולא בסוכה. השומע קול לימוד יכול לשים אטמי אוזניים, ואם הוא עייף ואינו אדם עצבני הוא בדרך כלל יירדם טוב מאד גם בלעדיהם.
הטעם העיקרי שאסור בגלל שאין היגיון להתיר להפריע לשני את מנוחתו שזה אסור מדין לא תונו, בגלל שבוחר ללמוד כל הלילה בסוכה. ולא צריך מקור לזה. המקורות הם לרווחא דמילתא להראות שאם מפריע לו לשהות בביתו אין את ההיתר של דבר מצווה.
העובדה שמצטער פטור מהסוכה לא מתיר לשכן להרעיש לו ולצערו ולפטור אותו מהסוכה.
השאר תגובה