שאלה:
א. מי שבתחילת התענית בקימה בבוקר בגלל חוסר האפשרות להכניס דבר לפיו חש במשך כחצי שעה מיצי קיבה ובחילות, בצורה שממש מקשה לתפקד, ואח"כ זה עובר. האם בגלל החצי שעה הזו פטור מצום?
ב. מה שכותב האגר"מ בחלק ד' בזה הלשון: "ואם נחלש באמצע עבודתו אם היא חולשה יותר מדרך בנ"א כשמתענים הוא בכלל חולי שלא גזרו רבנן".
מה הכוונה? גם חולשה שלא מפילה למיטה? אבל מקשה על תפקוד מעבר לנורמה של בני אדם בצום? היכן הגבול?
תשובה:
שלום וברכה
1. אם זה עבר, מה הבעיה לצום? ודאי יש חיוב להתענות.
2. תחושה רעה באופן משמעותי, לב יודע מרת נפשו.
והעיקר, לשמוח עם האפשרות לקיים מצות חכמים להתענות ביום הזה, כל מצוה שיהודי יכול לקיים זו שמחה גדולה מאוד.
אדם שהוא חולה ונמנע ממנו לקיים את המצוה, התחושה הטבעית שלו צריכה להיות צער על ההפסד.
שנזכה לגאולה שלמה.
לגבי שאלה 1. הכוונה היתה שאם אוכל זה מפסיק את הבחילות. האם צריך לסבול חצי שעה, או כיון שבזמן הזה מוגדר חולה שוב לא תיקנו בו צום, אף שיבריא אח"כ.
אם יודע שזה יעבור יש לסבול מעט עד שיעבור.
השאר תגובה