שאלה:
שאלה למעשה: המקרא הקריא שברים, והתוקע אכן תקע ע"מ לעשות שברים, ואז התחרט ועשה תרועה. אחד הלמדנים טען שאין ראיה מתק"צ,ח כי שם משמע שמדובר שעשה גם את השברים וגם את התקיעות. אותו למדן רצה לטעון שבנידון דידן הוא פשוט יכול להמשיך עם התרועה, ואחרי זה לעשות סדר של שברים כי הסדר לא מעכב.
למדן אחר רצה ללמוד מהגר"ז שם ס' ג' שבנידון דידן, מכיוון שגם התוקע כיוון להדיא על דעת לעשות שברים, ואחרי זה עשה תרועה, בזה גרע טפי וצריך לחזור על התקיעה.
מי צודק?
תשובה:
לכאורה כיון שלא היתה כוונתו לכך הוא בגדר מתעסק בעלמא ולא יצא ידי חובה.
