קרח מלאכותי למקוה

שאלה:

זה לא למעשה כרגע, אבל יכול להיות בהמשך, למקווה שרוצים למלאות עם 40 סאה גושי קרח שהוקפאו במקפיא, האם זה כשר למעשה? והאם זה פשוט לעשות ?

תשובה:

לגבי השאלה אם מועיל גם קרח מלאכותי או רק שלג טבעי, נחלקו הדעות – יש פוסלים ויש מכשירים, כך שכמובן לא נתיר כזה דבר למקווה המיועד לטבילת נשים, ואני מצטט לך מתוך מאמר נאה שראיתי בענין זה.

הבן איש חי (רב פעלים יו"ד ב, כד) והראי"ה קוק (דעת כהן סי' צד, צז) סברו, שמותר להשתמש בקרח שנוצר על ידי מכונה. בטעם הדבר שאין לפסול מחמת שהמים קפאו ואז הופשרו שוב, הביאו את דברי הרא"ש (כלל לא, ב) והשולחן ערוך, שפסקו על פי התוספתא, שמקווה שהגליד ( =קפא), ואחר כך נימוח (= הפשיר)  – כשר למקווה.

והטעם שאין לפסול מחמת שמדובר בקרח מלאכותי, ביאר הבן איש חי, שכפי שנראה להלן לדעת הראב"ד  אי אפשר לטבול בשלג ממש, ולכן כאשר הקרח המלאכותי נמס והפך למים הראויים לטבילה, הם השתנו מהותית, ואין משמעות לכך שלפני זה הקרח נעשה בידי אדם. עוד הוסיף, שגם לדעת רבי שמריה המתיר לטבול בשלג, שייך לומר שהמים שונים מהותית מהשלג, שכן השלג אינו מוגדר לא כאוכל ולא כמשקה, מה שאין כן מים הנחשבים משקה. ובלשונו: 

"דעל זה אמרינן פנים חדשות באו לכאן, דמעיקרא כשהיה שלג לא הוה אוכל ולא הוה משקה, ועכשיו נעשה משקה, והוי ליה נעשה מקווה מאיליו וכשר, המורם מכל האמור הוא שזה השלג הנזכר בשאלה שהיה מים ונעשה שלג על ידי אדם במאכ'ינה, מותר לטבול בו אחר שנפשר ונעשה מים בתוך המקווה לכולי עלמא."

ב. הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יו"ד ג, סז) והרב פרנק (הר צבי יו"ד סי' קעט) חלקו וסברו, שאין להכין מקווה מקרח מלאכותי, ובטעם הדבר הביא הרב פרנק שני נימוקים. נימוק ראשון, כפי שראינו לעיל לדעת הרז"ה גם קרח טבעי אינו כשר כאשר הוא מובא בכלים, ועל אף שאין הלכה כמותו, מכל מקום דבריו מצטרפים לאיסור.

נימוק שני, על פי הסמ"ג (עשין רמח) שביאר אחרת את דברי התוספתא, ויש לחשוש לשיטתו. להבנתו,  התוספתא מתכוונת שאם הוסיפו על הקרח שהפשיר ארבעים סאה מי גשמים, אין המקווה פסול מחמת מי הקרח למרות שבדרך כלל שלושה לוגין מים שאובים פוסלים את המקווה, אבל אין היתר לשים מי קרח שהופשרו במקום מי הגשמים. ובלשונו:

"שוב מצאתי בספר גידולי טהרה, שכבר דן בשאלה זו והעלה דאסור לטבול במקווה שכזו… ולכן טוב ונחוץ להמתין לימי הגשמים הקרובים ולעשות להם אוצר של מי גשמים כדת של תורה ולהמשיך להם מי המעיין ע"י הצינורות ולהחליפם ולהכשירם ע"י השקה תמיד כנהוג בכל מקום, ולא להכנס בפרצה דחוקה במקום שיש גדולי עולם האוסרים."

גם בשו"ת ומצור דבש (יו"ד סי' יא, עמ' נח) סבר שיש לפסול מקווה שנוצר מקרח מלאכותי אך מטעם אחר. בעוד שהרב פרנק פסל בגלל שהמים קפאו, חזרו והפשירו, הוא סבר שהפסול הוא מחמת הקרח המלאכותי. לטענתו, כאשר השולחן ערוך הכשיר מקווה ממי שלג וקרח, הוא הכשיר רק כאשר הם נוצרו באופן טבעי.