שאלה:
מבואר בפוסקים שאין לומר תחנונים בלשון ארמית ביחיד השאלה אם זה איסור או שזה לא מתקבל נפקא מינה אם מותר לשיר חלקי סליחות בארמית או לאומרם בדרך התעוררות האם יש איסור בדבר
תשובה:
שלום וברכה
הדין הזה שלא אומרים פיוטים בלשון ארמית אלא בציבור אינו איסור, אלא שאין לומר תפילות אלו כי ביחידות אנו זקוקים לסיוע המלאכים והם לא נזקקים לתפילות בארמית שאינם מבינים.
מקורות:
משנה סוטה לב, א: "אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, ווידוי מעשר, קריאת שמע ותפילה". ובגמרא לג, א: "ותפילה בכל לשון?! והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי – אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! לא קשיא: הא ביחיד, הא בציבור". וביאר רש"י (שם 'יחיד'), שיחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, אך ציבור אינם צריכים את סיועם, וכפי שנאמר באיוב (לו, ה): "הֶן אֵ-ל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס" – אינו מואס בתפילתן של רבים (ברכות ח, א).
"והשתא מזה תבין הטעם שייסדו בסליחות קצת בקשות בלשון תרגום, כי הסליחות נתקנו לציבור, להורות שהציבור כוחם גדול, והֶן אֵ-ל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס, שאין צריכים לסיוע מלאכי השרת. אך יסדו רובם בלשון הקודש, משום דבאמת לשון הקודש עדיף טפי" (שו"ת תורה לשמה, מט).
