קבורה ליד הבעל הראשון או השני

שאלה:

אני נשואה נישואים שניים לבעל אלמן.
ב"ה כבר 8 שנים ובעהש אריכות חיים יחד.
(עפ"י דבריו ודברי ילדיו הזוגיות הראשונה היתה קשה. מאוד לא מוצלחת.בשל כך היו שם שנים של מירמור ואכזבה לכל המשפחה)
אני מרגישה פגועה וקשה לי … אקבר לבד.
1.לבעלי חלקת קבר ליד אישתו הראשונה.,לדבריו לא ביקש זאת.(כנראה נוחות ילדיו)
2.בכל שנה עולה לקברה.(טוען שבשביל ילדיו )
בבקשה את דבריך ותשובתך למקרה.
תודה רבה

תשובה:

קראתי את שאלתך הכואבת מאוד, וננסה להתייחס לשתי הנקודות.

לגבי עלייתו לקבר אשתו הראשונה, אין בזה בעיה עקרונית, והיו בזה הנהגות חלוקות בין גדולי הדורות, אלא שהמנהג הוא שכאשר זה מפריע לאשה השניה לא עושים זאת, ולכן, את מצידך יכולה להבליג על כך. סביר שהוא עושה זאת רק בשביל ילדיו שהרי הזוגיות היתה קשה וכו', אבל אם הוא היה מתייעץ אכן היינו אומרים לו להמנע מכך. את מצידך תנסי שלא לייחס לזה ענין רב, כי זה רק מזיק לזוגיות שלכם.

בנוגע לענין הקבורה, גם בזה אין הנהגה הלכתית ברורה וזה תלוי ברצון בני אדם, וככל שיש נזק כספי, אין בעיה שיקבר שם, כמבואר בשו”ת זרע אמת (ח”ב יו”ד סי’ קמו). אין כל נזק עבורך במה שכביכול את נקברת לבד, אצל רבים זה כך יוצא, איכשהוא יצא שסבתי נקברה לצד אמה בירושלים וסבי – בעלה נקבר בבני ברק, וזה קורה, אין לזה שום השפעה על הזוגיות.

אני יותר מרגיש שיש לך תחושה של חוסר בטחון במוחלטות של הזוגיות השניה שלו איתך, וזה בעיקר מה שמפריע לך, ובענין זה אני חושב שאת לא צודקת, טוב לו איתך והכל בסדר, ותרפי בענין הזה. בכלל, כאשר רוצים חיזוק לזוגיות יש רק דרך אחת, יותר להתקרב ולאהוב ללא תנאים ולתת, ואז גם השני מתחבר, הדיונים סביב הדבר הזה והכעס או החשדנות, רק גורמים ריחוק, וגם אם השני מצהיר בלב שלם כל מיני הצהרות של קשר, לא זה מה שבאמת יחבר אותו, אלא הזוגיות בעצמה ככל שתהיה טובה וקרובה יותר. באופן כללי עלינו לזכור שזוגיות שניה אינה מחיקה של כל החיים הקודמים, אלא זהו פרק חדש בספר החיים, וכך יש להתייחס לזה, מה שהיה קיים – בתור הפפרק הקודם, אבל לא נעלם, וזה בסדר וטבעי.

הייתי מציע לך לעסוק יותר בזוגיות, לטפח אותה וליהנות ממנה, ולא להתמקד במה שאין לו חשיבות אמיתית.

יכול להיות שביום מן הימים, ככל שלא תעסקי בזה כך, תוכלו לדבר על כך מלב אל לב ויכול להיות שיסכים למכור את קברו ולקנות משהו משותף. אינני יודע, אבל לזכור שאין לזה חשיבות אמיתית.

בשורות טובות וחיים טובים ומאושרים.

מקורות:

יש שכתבו שלא להתאבל או להשתתף באירועי האבלות של הבעל הראשון / האשה הראשונה – כדי שלא לפגוע בבעל השני. כלומר, אין כאן איסור כל שהוא, אלא פשוט פגיעה מסויימת בזוגיות החדשה, אנשים מעדיפים שבן הזוג לא יהיה עדיין חלק מהאבל על בן זוגם הקודם.

בספר זכרון משה (תולדות החתם סופר עמוד 135) שמופיע כך: “פעם אחת ראה החתם סופר שאשתו השלישית אלמנת הגאון טיב גיטין הדליקה ביום כ”ח תשרי נר יארצייט לזכרון בעלה הראשון ונרתע לאחוריו כי היה גברא דקפדנא, אבל בצדקתו לא אמר לה מאומה כי אינו ראוי לה לעשות כך, ובפרט בפניו שלא לצער אותה, אבל הוא לעצמו גנח על הדבר ולדאבון ישראל נפטר אחרי כן גם הוא באותו היום כ”ה תשרי ומזליה חזא”.

וכעין זה מצינו גם במסכת מועד קטן (כא,ב) מתה אשתו ונשא אחרת אינו רשאי לדבר עמו תנחומין שהיא עגמת נפש לשניה.

אולם בספר תולדות רבינו של הגאון ממונקאטש עמוד כט הובא ששמר על היארצייט של אשתו הראשונה בכל העניינים בהדלקת הנרות, בלימוד משניות והקמת קרן על שמה (ומן הסתם גם בעליה לקבר).