שאלה:
מגבת סדין שמיכה מתעטפים בהם הרי בניגוב/בשינה למה לא שמים בהם ציצית?
שמעתי שיש המקפידים לא ללכת עם ציצית בש"ק (לא לובשים ט"ק ואילו את הט"ג מביאים לביהכנ"ס לפני ש"ק ומשאירים שם עד מוצש"ק) כי חוששים לדעת הרמב"ם שהחיוב הוא רק מדרבנן ואילו הוצאה זה מדאורייתא , האם הרב מכיר?
ומה קורה כשוצאים מהבית עם טלית לפני משיכיר?
תשובה:
שלום וברכה
בשו"ע בסי' יח סעי' ב פטר שמיכה מציצית, ובטעם הדבר כתב המשנה ברורה שם, שלפי הרא"ש הפטור הוא משום שכסות לילה פטורה מציצית אפילו ביום, ולפי הרמב"ם שמחייב באופן זה, טעם הפטור הוא משום שרק דרך לבישה חייב בציצית או דרך עיטוף, ולא באופן שמתכסה בה, ומקורו במגן אברהם שם ס"ק ג. אמנם, במגן אברהם שם נראה , שכיון שיש שחולקים וסוברים שגם בלא דרך לבישה יש חיוב ציצית, לכן בשמיכה העשויה צמר [לא מצוי היום כל כך, אולי בשמיכות הישנות], שחיוב צמר בציצית הוא מהתורה, יש לעגל כנף אחת. אמנם כבר עוררו שמנהג העולם גם בשמיכת צמר להקל שלא לעגל כנף, ראה מור וקציעה שם וערוך השלחן שם ס"ק ח. אמנם רבים הביאו חומרא זו של המגן אברהם, ראה שו"ע הרב ופרי מגדים שם, ובן איש חי פרשת לך לך, ולכן ראוי להחמיר בשמיכת צמר.
אינני מכיר מה שאמרת לגבי הרמב"ם, הרי הציצית היא כשרה ואז היא מתכסיסי הבגד וטפלה אליו. ראה שו"ע סי' יג ומשנה ברורה שם ס"ק ד.
