שאלה:
אדם נשען על דלת של רכב ומיעך את הפח של הדלת
או לקח כלי כסף של חבירו כדי לראות אם הוא חזק ובטעות נתמעך
האם חייב ? או יכול למר לו מה חסרתיך ?
מאי שנא מפוחס מטבע של חבירו ?
מעוניין במקורות בבקשה
תשובה:
שלום וברכה,
אדם שמיעך כלי של חברו חייב לשלם לו על הנזק שעשה. ולכן אם נשען על הדלת או מיעך כלי כסף, חייב לשלם את הנזק.
בהצלחה.
מקורות:
בגמרא ב"ק צח, א אם היכה על מטבע של חברו ומחק את הצורה שע"ג המטבע פטור מלשלם כיון שאין זה אלא גרמא שגרם לו להוציא ממון לתקן את הנזק ולהחזירו כבתחילה. וכן פסק הרמ"א סימן שפו ס"ג, ודלא כדעת המחבר שחייב בזה. הש"ך שם ס"ק ז: וכתב עוד מהרש"ל שם בסי' י"ז בשם ספר צפנת פענח דאפי' אם הכה על בתי נפש או שאר כלי כסף וזהב או על טבעת ופחתה נמי הוי כמטבע ממש ופטור ע"כ והוא בראב"ן סוף דף פ"ט ואפשר לחלק דדוקא במטבע דליכא אלא צורתא אבל בכלי מעיקרא כלי הוי והשתא לאו כלי הוא והיינו שלא הוזכר דין זה בש"ס ופוסקים רק גבי מטבע וצ"ע.
דעת הרש"ל שגם אם מיעך כלי של חברו ולא חיסר לו כלום, פטור מלשלם שיאמר לו מה חיסרתיך, והרי זה גרמא בנזקין. והש"ך דוחה שדווקא במטבע שלא נמחק אלא הצורה אבל המטבע נשאר בעינו ועדיין שם מטבע עליו, אבל כלי שמיעך אינו כלי וחייב לשלם. והש"ך נשאר בצ"ע. אומנם בחזו"א ב"ק סימן יג אות ב כתב שמדברי הגמרא שפיחת צורת מטבע פטור לכאורה יש ללמוד לכל שפיחת צורתו וצריך אומן לתקנו שיחשב גרמא ופטור. והחזו"א דחת זאת, שאין ללמוד ממטבע לכל כלי, שבכל כלי שצריך תיקון הרי זה פנים חדשות ולכן נחשב שהתקלקל הכלי, וכן בגד שצריך לכבסו נחשב שפנים חדשות באו לכאן ולא מחזיר הבגד לקדמותו, ורק במטבע שקל להחזיר צורתה ואין הצורה אלא סימן, אבל המטבע בעצמותו הוא בעל ערך גם לולא הצורה. ולכן בכל כלי שמיעך חייב לשלם.
נמצא שלפי הרש"ל והצפנת פענח אם מיעך כלי פטור כדין פוחת מטבע. אולם הש"ך נשאר בצ"ע והחזו"א פשוט לו כדחייתו של הש"ך לחלק בין מטבע לשאר כלים. ויש להוסיף שלפי דעת המחבר פוחת מטבע חייב בדיני אדם, וגם הרמ"א שפטר לא פטר מדיני שמים, וכיון שרוב מניין ורוב בניין מחייבים אם מיעך שאר כלים, לכן חייב המזיק ולא יכול לומר קי"ל כדעת הפוטרים.
