האם יש מקום לענווה יתירה בבית? / תפקידו של הבעל בשמחת הבית בתורה ובמצוות

שאלה:

רציתי להבין את הנהגת גדולי האומה מקדמת דנא מדור דור. ידועה הרי הקפדתם על דקדוקי ההלכה מחד גיסא אך כאשר מגיע זה לשלום בית הרי שבמקום להלהיב את ליבה שגם היא תקפיד ולכה”פ שלא תעמוד בדרכו הם פשוט כביכול ”ויתרו” וירדו מהנושא. דוגמה אחת שאני לא בטוח שקרה בפועל אך בהחלט יצביע על כוונתי. החליט אותו גדול להתקין התקן שבת על המקרר אך אשתו התנגדה לכך אז במקום להסביר לה את חשיבות העניין הזה הוא סמך על כך שמדובר רק בגרמא ושזה לא פס”ר וירדו מהעניין. לא זכיתי להבין למה.

תשובה:

אינני מכיר את הדוגמא שהזכרת, והיום התקן שבת הכרחי במקררים, כיון שמדובר בפסיק רישא דניחא ליה, ואינו דומה כלל למקררים הישנים. במה שנוגע לחומרא בעלמא, אדם שרואה שאשתו עכשיו לא במצב רוח בשביל להתלהב ממה שהוא אומר, וכיוצא בזה, אזי בהחלט שלום בית חשוב יותר מחומרא כזו או אחרת. אבל אתה צודק שתפקידו של הבעל בבית הוא לתת אוירה של חיוניות ושמחה במצוות, גאוות יחידה ושמחה בהיותנו יהודים וכך בני הבית ילכו אחריו בחומרותיו ובכלל בנחישותו בעבודת ה' אף שלפעמים זה כרוך בקושי או בממון. ואכן ראוי מאוד ללמד בחורים ערב חתונתם את הדבר הזה, שאין מקום לענווה יתירה בבית, אשה צריכה לראות שהבעל שמח בלימוד, ושהוא מצליח ומחדש חידושי תורה ושמחים איתו בכולל, והוא עסוק בזה כי זה באמת חשוב וייעוד וכו', וכך גם במצוות, לעשות מכל דבר עסק ושמחה. כאשר הבחורים באים רדומים הביתה ולא מקשרים בין הבית מדרש לבית, האשה לא חווה את כל הדבר הזה ומה הפלא שאינה מוצאת בזה ענין של ממש…

ואגב גם החברים יכולים להעביר דשי"ם עקיפים לאשת חבר וזה חשוב מאוד, לא יקרה כלום אם אשה תפגוש את רעותה במכולת ותגיד לה "בעלי כל כך מעריך את בעלך, הוא אומר שהוא פשוט ת"ח עצום", או "בעלי מספר שבעלך מסר חבורה בכולל וזה היה שיחת היום"… איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

הנשים משקיעות הרבה בבית וכו', וצריכות דלק, לראות אור בעיניים…