מציאה בשפת הים

שאלה:

שלו' לכבוד הרב,

בעזה"י שאלה על דבר שהתרחש יום אתמול ברחצה באחד החופים הנפרדים בין שני בחורים נחמדים לביני ואמרתי שאשאל לדעת את הדין במקרה זה:

לפני כניסתי למים שמתי את הרב קו הלא אנונימי שלי אלא עם פרטים ותמונה יחד עם שני שטרות על סך מאה שקלים כל אחד, בשקית נילון קטנה, קשרתיה בשני קשרים והכנסתיה לכיס המכנס, ונכנסתי למים.

היה דגל אדום וכל הבחורים פוקדו מפי המציל לא להתרחק יותר מדי מהחוף ולכן היה קיבוץ לא מעט של רוחצים די קרוב לקו החוף ועל החוף, על שטח שלדעתי לא הכי נרחב שאין בו מערבולות וסחיפה גדולים נכון לאותה העת בים הגלי, לפי הוראת המציל בכדי לפקח עליהם שלא יסתכנו.

אני מפאת שכיס המכנס לא היה סגור הרמטית לחלוטין אלא רק בשני סקוצי'ם מפעם לפעם מששתי את הכיס לבדוק שהשקית שם ובאמת הכל היה בסדר אלא שממש לפני סיום השהיה במים ולקראת יציאתי שלחתי ידי לכיס וזה כבר לא היה שם. מיהרתי למקום ישיבתי בחוף לקחת משהו ורצתי חזרה אל קו החוף לחפשה כי באמת לא התיאשתי הן מצד שאמרתי בליבי שממקבץ הרוחצים הצפוף מישהו יראה אותה ויתן אותה למציל להכרזה והן מצד אמירתי בליבי שגם אני יכול למוצאה שוב על החוף. עשיתי סריקה על קטע החוף הנ"ל ולא מצאתי. רגע לפני שאני מחליט להתקשר למוקד בכדי שיחסמו את הרב קו לשימוש מכריז המציל את השם שלי שנמצא הרב קו שלי, אבל ללא שום איזכור לשטרות הכסף.

זאת אומרת כמעט בטוח לי שלרגע לא התיאשתי שזה ימצא ויוכרז, אלא חששתי שזה יגיע לידי מישהו לא הגון ולפחות אחסום את השימוש ברב קו.

נגשתי לקחתו מידי המוצא כשאני מציי'ן בפניו ובני חברו את עניי'ן הכסף ושלא התיי'אשתי, וכמובן הוא וחברו טענו שלפי ההלכה אינם מחויבים לתת את הכסף ושבטלה דעתי שלא התיי'אשתי , ואני יודע שיפה ובטוב לב עשה/עשו שנתנו להכרזה את הרב קו בשבילי כי גם לזה אינם מחויבים כפי שראיתי כאן באתר תשובה דומה לענין זה. אע"פ כן מסר לידי בטובו את הכסף ואמרתי לו שאשאל מה הדין ובלי נדר אתן לו אותם חזרה אם ירצה לקבלם ממני באם לפי הדין זה מגיע לו. ועיקר טענתי היא שאני מדמה את מצב אופי תנאי ושטח הים בו רחצנו באותה עת למציאות הזו שבעז"ה אני מעתיקה ממקורות הרב לתשובה שהשיב בעבר לגבי טביעת מכולות הסחורה אל מול חופי אשקלון: " בהמשך הגמרא (שם כב,ב) מבואר שאם נשטף בשלולית של הנהר אם הבעלים מתייאשים מותר לקחת ואם הבעלים לא מתייאשים אסור לקחת. והגמרא מבארת שמדובר במקרה שניתן להציל בקלות את הסחורה שנפלה למים בשעת שטיפה, ולכם אם הבעלים רודפים להציל את ממונם, הרי זו הוכחה שלא התייאשו. ואם הבעלים שמעו שנפל לנהר ולא רודפים הרי זו הוכחה שמתייאשים, למרות שניתן להציל עכשיו בשעת הנפילה. התוספות ביארו שבזוטו של ים זה אבוד ממנו ומכל אדם והרי זה הפקר. אבל בנפילה לנהר ניתן להציל בשעת הדחק ולא אין זה הפקר וצריך שהבעלים יתייאשו.
והבעל המאור (רי"ף יב, ב) ביאר שבזוטו של ים מדובר שנשטף לאמצע הנהר, ולכן אבוד מכל אדם. אבל כאן מדובר שנשטף בצדי הנהר על ידי רבוי גשמים, וכשיחסרו שוב המים, יפלטו קוריו עציו ואבניו במקום אחר, ולכן אינם אבודים מכל אדם." בברכה,

תשובה:

שלום וברכה,

כתבת את התשובה בתוך השאלה, אם זה נפל בצמוד לים וניתן להציל בקלות, אין זה זוטו של ים, וחייב המוצא להכריז ולהשיב את הכסף לבעליו.

בהצלחה.