מצות דינים – בני נח

שאלה:

לגבי איסור עשית דין לעצמו אלא בבית דין האם מדובר גם על בית משפט אזרחי

תשובה:

שלום וברכה,

אני מקווה שהבנתי את שאלתך.

בודאי בן נח דן בפני בית דין אזרחי, השאלה האם הם מחוייבים לדון לפי דין תורה או יכולים לקבוע דינים לעצמם:

בתשובות הרמ"א (סי' י) דן, האם הציווי הוא שכל מלך יחוקק חוקים כפי ראות עיניו ויתחייבו בני אותו אומה לדון כפי חוקיו מדין תורה, או שמא, מחוייבים הם לדון על פי תורה בכל דיני הממון מלבד אלו שהתמעטו מהם להדיא, וממילא אין בכח המלך לפטור שומר שכר מגניבה וכדו'.

ועיי"ש שתלה נדון זה במחלוקתם של האמוראים על מקור מצות הדינים, שכך שנינו בסנהדרין (נו ע"ב): "מנהני מילי, אמר רבי יוחנן, דאמר קרא (בראשית ב טז) ויצו ה' אל-הים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ויצו – אלו הדינין, וכן הוא אומר (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו'. אל-הים – זו עבודה זרה, וכן הוא אומר (שמות כ ג) לא יהיה לך אל-הים אחרים וכו'. כי אתא רבי יצחק תני איפכא, ויצו – זו עבודה זרה, אל-הים זו דינין. בשלמא אלהים זו דינין – דכתיב (שמות כב ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים וכו'". ע"כ. ופירש, שלדעת הסובר שמקור דין זה הוא מהכתוב ונקרב בעל הבית אל האל-הים שהם דייני ישראל, אף בני נח מחוייבים לדון בדיננו, ולדעת הסובר שמקור דין זה מ"ויצו", כל ציווי במשמע אפילו היה זה היפך דעת תורה.

אמנם, במדרש תנחומא (פרשת שופטים סי' א) אמרו: "שופטים ושוטרים וגו' (דברים טז יח), זהו שאמר הכתוב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל (תהלים קמז יט), דבריו אלו דברי תורה, חקיו אלו המדרשות ומשפטיו אלו הדינין. לא נתן הקב"ה את התורה ואת הדינין אלא לישראל בלבד, ומנין אתה למד שישראל וגוי עובד כוכבים שיש להם עסק זה עם זה, שאסור לישראל לומר לגוי לך עמי לערכאות שלכם שהוא עובר בלאו, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. והלא אומות העולם נצטוו על הדינין, שהוא אחת משבע מצות בני נח, ומהו ומשפטים בל ידעום, אילו דקדוקי הדין. שכך שנינו, מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ובני נח נהרגין בעד אחד, ובדיין אחד, ושלא בהתראה, מה שאין כן בישראל, לפי שדיני ממונות בשלשה, ודיני נפשות בעשרים ושלשה, וכתיב לא יקום עד אחד באיש וגו', על פי שני עדים וגו'". ע"כ. ומבואר שאינם חייבים לדון בדיננו.

להלכה מסקנתו שם שאף בני נח מחוייבים לדון כדין תורה, וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קמב), ושו"ת בית שלמה (חו"מ סי' קלא), ובנחל יצחק (סי' צא ענף א) מה שדנו בכל זה.

ונפק"מ בזה, בישראל שתבע נכרי בערכאות שלהם ודנו אותו שלא ע"פ תורה ונתגייר הנתבע, האם מותר התובע לתבוע הימנו מעות אלו שנתחייב לו בדיניהם ע"פ חוקיהם, אחר שנתחייב לו בזה בגיותו, או שמא שלא כדין הם עושים, ואף הם מחוייבים לדון ע"פ דין תורה.

[בעיקר הטעם שהתירו לו לתובעו בערכאות שלהם, עיין מרדכי (ב"ק פ"ז סי' עד), דכיון שאינו יכול לתובעו בפני בית דין של ישראל, דאינו מצוי לו עתה או שהוא מסרב לבוא, מותר לתובעו בערכאותיהם להציל מידו. אולם בשו"ת חתם סופר (ח"ה חו"מ סי' ג) כתב, דאם נעשה הדבר בהרשאת בית דין נעשים הערכאות שלוחיהם לכך. ונפק"מ בזה, באופן שטרם נפסק הדין ונתגייר הגוי, דמחמת סברת המרדכי אין להתיר להוסיף ולדון בפניהם, ועליו לבטל תביעתו ולהביא הדברים לפני בית דין של ישראל, אבל לסברת החתם סופר כיון שנעשה הדבר בשליחות בית דין ליכא איסורא ובתר שעת התביעה אזלינן, עיי"ש ודו"ק].

ומכל מקום פשוט שאין בני נח משועבדים לדין ישראל אלא בדבר שנכלל בז' מצוות שנצטוו בני נח, כמו הגזל, אבל מה שאינו נכלל בזה וכל חיובו אינו אלא על פי נימוסיהם, גם הדינים יהיו בזה לפי חוקותיהם.

שבת שלום ומבורך.