שאלה:
נפסק בשו"ע שמ"ה שחורי רשות הרבים אינם כרה"ר אלא לפי מדתם, ואם החור הוא למעלה מעשרה ויש בו ד"ט הוא רשות היחיד.
שאלתי היא, אני מבין שהד"ט אינם עומק החור אלא רוחב ואורך. מדוע לא מדובר על עומק החור כלל? ושאלה השניה שמטרידה לא פחות, אמנם החור הוא מעל עשרה טפחים, אבל איפה יש לו מחיצות בכדי שייחשב רשות היחיד בפני עצמו? הלא גומא עמוקה 10 טפחים ורחבה 4 נחשבת רשות היחיד בגלל שהעומק שלה יוצר מחיצות, אבל כאן איפה הן?
תשובה:
עצם הפרש הגובה של עשרה טפחים די בו כדי להגדיר את המקום כרשות נפרדת, בפרט ברשות הרבים, שאין רשות הרבים למעלה מעשרה.
ניסיתי כמה פעמים לשאול בתגובה ולא מצליח לי משום מה…לא כ"כ הבנתי את התשובה, מה בכך שהחור גבוה י' ולכן הוא ברשות נפרדת, אז נדון אותו כרשות פטור ולא רה"ר, מי מכריח אותנו לדונו כרשות היחיד עד כמה שאינו מוקף לפחות 3 מחיצות כפי שהתורה דורשת מכל רשות היחיד? בשלמא חורי רה"י, הם טפלים לרשות היחיד שבה הם נמצאים, ובה כמובן יש את כל תנאי רה"י, אבל כאן החור אינו טפל לשום דבר אלא הוא רה"י בפני עצמו והרי אין בו את התנאים?
הצורך המחיצות הוא כדי להבדילו מרשות הרבים, כאן הוא מובדל ועומד מחמת גובהו, וכל מה שמגדיר אותו כרשות היחיד ולא כמקום פטור הוא רוחבו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שמה סעיף י
ומעשרה ולמעלה, אם הוא רחב ארבעה הוי רה"י; ואם לאו, הוי מקום פטור אפי' אם יש בו מקום כדי לחוק להשלימו לארבעה.
תודה, היום מצאתי שהמנחת אריאל מסכת שבת ז: ס"ק כד מעלה את השאלה הזו, ומתרץ שהמחיצות החיצונות של הקיר עצמו נחשבות למחיצות של החור מכיוון שהוא תחום על ידן ונמצא שיש לו מחיצות, ע"ש.
גם כמדומני שבהכרח להגיד כן ולא כפי שהציע הרב, שהרי לפי דברי הרב נפשט הספק של הב"ל בסימן שמ"ה לגבי הגג של בית שקירויו משלימו לי' אי הוי רה"י מן התורה, ולפי מה שכתבתם ברור שכן אע"פ שאין לו מחיצות, מה בכך, הרי הוא בגודל של יותר מד' ובגובה של למעלה מי', ואף אחד לא נחת לסברא זו לכ'.
השאר תגובה