שאלה:
איזה מלאכות מותר לעשות לאדם לעשות בזמן שקיבל עליו תוספת שבת
תשובה:
שלום וברכה
דעת המשנה ברורה לחלק לענין זה בין קבלת של יחיד לקבלת שבת של רבים, שביחיד אפילו שקיבל עליו תוספת שבת עדיין הוא מותר באופן עניני שבות המבוארים בשולחן ערוך בסימן רסא סעיף א, להלן אעתיק, אבל בקבלה של רבים דינו כשבת ממש לכל דבר וענין.
מקורות:
משנה ברורה סימן רסא ס"ק כח
(כח) עניית ברכו – משום דהוא התחלת תפלת ערבית של שבת לכך הכל פורשין אז ממלאכה וכדלקמן בסימן רס"ג ס"י דהוא כמי שקבל עליו קדושת שבת בפירוש ואסור אז בכל הסייגים והגדרים שגדרו חז"ל לשבת כגון לכנוס למרחץ להזיע בעלמא וכ"ש ברחיצה בחמין וכה"ג בכל השבותין ובא המחבר להשמיענו דאפילו אותן דברים שהתירו בבין השמשות כגון עירובי חצרות והטמנה דהוא בודאי לצורך שבת וה"ה כל שבות שהוא לצורך מצוה אפ"ה אסור כאן והטעם דכיון דקבל עליו שבת בפירוש אף שהוא זמן הרבה קודם ביה"ש חמור מביה"ש בלי קבלה [ולפ"ז לא יצוייר ההיתירא דבין השמשות הנ"ל לענין ע"ח והטמנה וכה"ג רק אם הוא במקום שאין שם צבור דאל"ה בודאי רוב הצבור קבלו כבר שבת בבין השמשות והמיעוט נמשכין אחריהן בע"כ וכמ"ש בסימן רס"ג סי"ב וי"ג ע"ש] ועיין בביאור הלכה בשם הרבה אחרונים שכתבו דדוקא ע"י ברכו שהוא קבלת שבת של ציבור אבל אם יחיד קבל עליו שבת מבעוד יום לא חמיר מבין השמשות וכן משמע ממ"א סק"ז:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסא סעיף א
ספק חשיכה, והוא בין השמשות, (והיינו כדי שיעור הלוך ג' רביעי מיל אחר שקיעת החמה) (טור בסימן רצ"ג וכדלקמן ס"ס ב') (ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל') אין מעשרים את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות ואין מערבין עירובי תחומין (וע"ל סי' תט"ו ס"ב), אבל מעשרין את הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצירות (וע"ל סי' שצ"ג). ומותר לומר לא"י, בין השמשות, להדליק נר לצורך שבת; וכן לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא לצורך מצוה או שהוא טרוד ונחפז עליה. הגה: וכן מי שקבל עליו שבת שעה או ב' קודם חשיכה יכול לומר לאינו יהודי להדליק הנר ושאר דברים שצריך (מהרי"ו סי' קי"ו) (וע"ל סי' שמ"ב).
יישר כח.
האם יש הבדל בין מי שקיבל עליו תוספת שבת לאדם שאמר הריני מקבל עלי קדושת שבת בזמן התוספת,לכאורה לפי המשנ"ב שם זה חמור יותר ונאסר אז בכל השבותין, האומנם?
לא הבנתי את כוונתך והיכן מצאת חילוק זה במשנה ברורה שם.
אשתדל להסביר. המשנ"ב סימן כח ס"ק כ"ח שציינתם כתב דבענית ברכו הוא כמו שקיבל עליו קדושת שבת ואסור בכל הסייגים ובבל השבותין(אפילו לצורך מצוה) ואע"פ שעדיין הוא יום, אבל מי שקיבל עליו תוספת שבת שעה או שעתיים לפני שקיעת החמה יכול לומר למי שעדיין לא קיבל שבת לעשות עבורו מלאכה כגון להדליק את האור ויכול הוא עצמו לעשות מלאכות דרבנן לצורך מצוה ואני מבין מהמשנ"ב שם שאם אדם אמר הריני מקבל עלי קדושת שבת דינו כמו ענית ברכו שאסור בכל השבותין .לא כן?
לא, בברכו יש קבלת ציבור.
אם כן אני מבין שאין הבדל ואין נפ"מ בין מי שאמר הריני מקבל עלי תוספת שבת למי שאמר הריני מקבל עלי קדושת שבת בזמן התוספת ומה שאסור לזה אסור לזה ומה שמותר מותר לשניהם,האם לכך התכוונתם והיכן יש התיחסות לכך?
אינני זוכר כרגע התייחסות לזה, אבל לא שמעתי על חילוק כזה.
השאר תגובה