שאלה:
שלום כבוד הרב,
הבנתי שמותר בשבת לפתוח עטיפה של חטיף כי זה נחשב מקלקל .
אם ניסיתי לפתוח עטיפה של שוקולד בזהירות ובכל זאת נקרעה איפה שיש אותיות האם זה חילול שבת?
והאם מראש עדיף שלא לפתוח עטיפות כאלו בשבת אם מאוד קשה לא לקרוע איפה שיש אותיות כי אין הרבה מקום?
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
נחלק את שאלתך לשנים: עצם פתיחת האריזה מצד איסור קורע, יש לה סיבת היתר אחר, לא מצד שזה דרך קלקול [שזו אגב אינה סיבה להיתר, אלא רק סיבה לומר שהאיסור הוא רק דרבנן], אלא משום שהעטיפה בטלה וטפלה למאכל, וזה נחשב כמו קילוף אגוז שמותר בשבת.
וכמו שכתב השולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיד סעיף ח:
"חותלות (פי' מיני כלים) של תמרים וגרוגרות, אם הכיסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפילו בסכין, ואפילו גופן של חותלות, שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם".
אלא שאם זה נעשה בפתח נאה ובאופן שמשמר את האריזה או בדבר שהדרך לאוכלו לאורך זמן ולא מרוקנים אותה, כאן יש חשש של עשיית כלי ויש להמנע.
לגבי קריעת האותיות אכן יש להזהר, כמבואר במשנה ברורה בסימן שמ ס"ק מא, וראה דעת תורה למהרש"ם סי' קכד, וראה שש"כ פרק ט הערה נ בשם הגרש"ז שאף שהיא מחיקה שלא על מנת לכתוב היא אסורה מדרבנן.
ואכן עדיף לפתוח הכל לפני שבת וכן אני משתדל לעשות בביתי.
מסכים לגבי הכנה מערב שבת ולפתוח מה שאפשר,אבל נדגיש שלבני ספרד אין חשש של לקרוע אותיות, זה שבות דשבות דשבות (כן! 3 שבות) וזה לצורך המאכל, אין חשש לבני ספרד, לא חששו לזה לא הגר"ע,לא האור לציון, ועד כמה שידוע לי לא הוזכר ברב משאש ולא הילקו"י ולא ההלכה ברורה.
איך נוכל לקחת ספר אחד (חשוב ככל שיהיה) ולהכריע ממנו הלכה בלי לחלק ולומר שלבני ספרד אין את החשש הזה? הרי כאן באתר יש אלפים אלפים של קוראים ואני בטוח שגם בעלי תשובה מעדות המזרח,שיקחו על עצמם חומרא שלא חובה עליהם לקחת, וכבר דיברנו בזה המון וידעתי גם ידעתי שתגובתי לא תשנה מאומה ובכל זאת ירשה לי כבודו להביע דעת פוסקי ספרד כאן,שבוע מבורך ובשורות טובות
אינני יודע מדוע זה קשור לנושא של אשכנזים וספרדים, לא מצאתי בשום מקום מישהו שמחלק בענין זה בין העדות השונות, נכון הדבר שבילקוט יוסף ובאור לציון חולקים על השש"כ ומתירים למי שלא פתח בערב שבת.
נתאר לעצמנו שמו"צ מסויים יקח את הספר "ילקוט יוסף" ויחליט להורות ממנו הלכה למעשה לכל העדות,גם לבני ספרד, גם לבני אשכנז וגם לבני תימן.
זה לא הגיוני, כיוון שהפסקים של הילקו"י מקובלים יותר ואולי רק בקרב בני עדות המזרח.
כך גם שש"כ, פסקיו התקבלו בקרב בני אשכנז בצורה הרבה יותר בולטת, אלו הן עובדות..
הנדון כאן הוא רוחבי ולא נקודתי, כלומר מה היחס שלנו לפסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן: הרב אור לציון שם מנמק את דבריו על פי שיטתו להלכה שפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר באיסור דרבנן, ולא החמירו בזה הפוסקים אלא באיסורי תורה, אמנם, מה שנקט שפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר באיסור דרבנן אינו מוסכם על כל הדעות, ראה נשמת אדם כלל ל אות א והובא במשנה ברורה סי' שטז ס"ק ה שלא הקלו בזה אלא במקום צער, ובעיני אין מקום לפתוח אריזת ממתקים באופן האסור לדעת המשנה ברורה, מה הבעיה להזהר קצת?
אני מודה ומסכים שלהתיר פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן לא מוסכם לכל הדעות,
אבל הנקודה שאני מעלה כאן היא שיש כאן תרי ואולי תלת דרבנן, שים נא לב:
1. זו מחיקה שלא על מנת לכתוב – שבות מס' 1
2. זו לא דרך מחיקה, אף אחד לא "מוחק" כך! – שבות מספר 2
3. זו לכל הדעות מלאכה שאינה צריכה לגופא.
והרי בתרי-דרבנן באיסור דרבנן דה לא ניחא ליה אפילו הרמ"א מודה, אני טועה?
המשנה ברורה בסי' שיד יא מביא בזה דיון גדול וספק בין האחרונים ונראה מדבריו שנהגו בזה חומרא.
אני מבין, אז ה"נהגו" הזה, הוא רק בני אשכנז.
זו האמת.
המנהג להחמיר בזה לא מצוי בין בני ספרד.
פוק חזי מאי עמא דבר – בני ספרד פשוט לא נוהגים בזה.
אגב לפי זה אפילו ארטיק צריך לפתוח מלפני השבת למי שמחמיר בזה, כמעט אין מציאות לפתוח משהו מבלי לקרוע אותיות.
לא עיינת במשנה ברורה שציינתי… יש תרומת הדשן וט"ז וזה מוכח מדברי הרמ"א עצמו וכו', עיי"ש.
עיינתי היטב, שם אכן מוכח שהרמא אוסר פסיק רישא בדרבנן, אבל בדוגמה שם מדובר על הוצאת סכין מנקב חבית שמרחיב הנקב והוי פסיק רישא דלא ניחה ליה בדרבנן (חבית פחות מ-מ' סאה), והרמ"א אוסר.
אבל בדידן מדובר על פסיק רישא בתרי-דרבנן ובזה נאמר לי שהרמ"א יודה להקל ואיני יודע המקור.
ועכ"פ בני ספרד (בשונה מבני אשכנז) כן מקילים בשעת הצורך בפסיק רישא דלא ניחה ליה בדרבנן, וכל שכן בתרי-דרבנן כמו בדידן, ולכן אין כל כך צד לבני ספרד להחמיר בקריעת אריזות מזון במקום הכיתוב
תראה את המשנה ברורה שם, מדובר בתרי ואולי תלת דרבנן כפי שמפרט שם.
השאר תגובה