לתרומות לחץ כאן

כתם חום מיד אחרי הטבילה – חציצה?

שאלה:

בליל שבת הייתי במקוה. כשיצאתי מהמים והתנגבתי, ממש בזמן הניגוב הרגשתי שאני מנגבת הפרשה. לא היתה לי שום "הרגשה" של יציאת הפרשה. הסתכלתי במגבת שהיתה לבנה וראיתי הפרשה. בדקתי אותה היטב והיא היתה חומה. לא אדום בכלל. נרגעתי והלכתי הביתה.
בבית, פתאום עלה בדעתי שאולי זה חלילה.. חציצה ??
כי אני לא יודעת ממתי ההפרשה (למרות שנראה לי הגיוני שבעקבות הטבילה במים, יצא לי הפרשה).
הכנתי את עצמי בבית. משמיים, עשיתי שטיפה קצרה לפני הטבילה ממש, בחדר המקוה. אבל זו רק הזרמת מים קלה ולא בטוח שהיה מוציא הפרשה רירית.
בעלי טען שזה בסדר ו…בקיצור אני מקוה שלא חטאנו.
מה הייתי צריכה לעשות? לחכות עד מוצאי שבת??

ובכלל רציתי לשאול שאלה עקרונית, זה ידוע שתמיד אחרי טבילה שואלות הנשים כל מיני שאלות שעולות לגבי חציצה והרב שואל "האם את עדיין במקווה או כבר בבית?". אצלי ב"ה לא קרה שהייתי צריכה לחזור מהמקווה הביתה. אבל רציתי לשאול אם נגיד יש משהו עקרוני למשל קילוף בשפתיים והאישה כן צריכה לחזור למקווה, ונגיד שמאיזו סיבה היא לא חזרה (כי המקוה נסגר כי לא היה לה כח נפשי או אפילו כי התעצלה) – אז מה זה בעצם אומר? שהיא אסורה לבעלה עד שתלך יום למחרת?? הרי מדאורייתא היא לא אסורה.
אודה לתשובתכם.

תשובה:

שלום וברכה

לגבי ההפרשה ניתן להניח שזה קרה אחר כך כי עשית רחיצה ממש קודם וגם עצם השהייה במי המקווה אמורה לרחוץ את זה, כמו כן זה לח ואינו חוצץ. כמו דם שעל המכה כשהוא לח כמבואר בשו"ע סי' קצח סעי' ט.

לגבי שאר חציצות כל דבר לפי ענינו, יש בזה דינים חלוקים, אבל דבר שחוצץ מדרבנן גם אם אינו חוצץ מן התורה זה לא משנה ואסור להיות יחד עד שטובלים שוב, נניח חציצה במיעוט הגוף שאדם מקפיד עליה, כמו ציפורן ששכחו לגזור. רק אם זה משהו שלא מקפידים עליו זה לא חוצץ בדיעבד.

הצטרף לדיון

10 תגובות

  1. כבוד הרב שליט"א הא גופא קשיא. הכיצד נוכל אנו לגזור גזירות? ובפרט לאחר שחז”ל נגעו בזה וקבעו שבמקרה זה אין גזירה! ומאי שנא מאדם שיחליט ”להחמיר” ולעמוד בק”ש של שחרית?

  2. זו לא גזירה זו הנהגה שיש לנהוג בה כדי שלא לבוא לידי מכשול, הוא לא פסל חציצה רפויה או שאינו מקפיד רק הורה לכתחילה להסיר הכל.

  3. מחילה על חוסר ההבנה אבל עדיין לא הצלחתי לרדת לסוף הדבר. גם אם זה לא ”גזירה” אלא תקנה ו/או חשש כלשהו עדיין, חז”ל עמדו על כך והחליטו לא לחשוש אז מדוע שאנחנו נחשוש נגד דעתם? כאילו אנחנו יותר מחמירים מהם? ומדוע זה לא נכלל במשפט ”את אשר הקלת החמרתי”? מאי שנא מהדוגמה דלעיל, ק”ש של שחרית בעמידה?

  4. גזירה לגזירה זה רק כאשר אכן חכמים קובעים תקנה מחייבת באופן כזה שניתן לומר שמי שביטל אותה עבר על איסור דרבנן! למשל, אסור לבנות בשבת, באו חכמים ואסרו לטלטל את הפטיש כדי שלא יבוא לבנות, אדם שטלטל את הפטיש, למרות שלא בנה, עבר על איסור דרבנן. מי שאינו מסיר חציצה במיעוט שאינו מקפיד אינו עובר איסור כל שהוא, אלא שחכמי הדורות הנהיגו לנו לכתחילה כן להסיר, כדי שלא יבואו למכשול.

  5. יישר כוח על הסבלנות ומחילה על המשך הדיון, אבל מה שמציק לי בזה הוא שאם היה מדובר במשהו שאין שום התייחסות לכך בחז"ל הרי שהיינו יכולים להגיד הבה ונחמיר על עצמנו שלא ניכשל. כאן הרי מדובר במשהו שחז"ל דנו בו ודברו עליו. הם התייחסו לנושא והם הרי ידעו שעלול לבוא לידי מכשול ולקחו את זה בחשבון וקבעו מכל סיבה שהיא למרות הכל לא לחשוש ולא להנהיג את זה. לא בתור גזירה משום גזירה לגזירה ואפילו לא משום הנהגה טובה לכתחילה. הם קבעו חד משמעית שזה בסדר גמור לכתחילה שבלכתחילה ללא כל צד של חשש ופקפוק. אז איך יכולים אנו להיות יותר "צדיקים" או "מחמירים" מהם ולהנהיג הנהגה שהם הורו בבירור שאין צורך בכך?

  6. הם לא אמרו אין צורך, הם אמרו שאינו חוצץ, אבל עדיין כיון שיכול להיות מזה טעויות, הגבולות לא ברורים, נהגו להסיר את כל החציצות שלא יבואו להקל גם במה שכן חוצץ.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל