קיום מצות עונה ביום טוב – כיצד מותר?

שאלה:

איך אפשר לקיים מצוות עונה בחג? הרי אם ”חייב אדם לטהר עצמו ברגל” כ”ש לכאורה שיהיה אסור לו להיטמאות!

תשובה:

חובת האדם לטהר עצמו ברגל בשורשה היא כדי שיוכל לקיים מצות עלייה לרגל, נכון שגם בזמנינו קיים ענין זה, אבל אין הכוונה שכל הרגל חובה עליו להזהר מטומאה. במקביל אולי אכן יש ענין מיוחד להקפיד בטבילת עזרא ברגל יותר מבשאר ימות השנה. הערה יפה.

שבת שלום.

מקורות:

יש כאן כמה נקודות שונות, האחת היא טבילה עזרא, טבילת עזרא חשובה עד מאוד והיא סגולה לקבלת התפילות, אבל כיון שלהלכה בטלה התקנה וזה אינו חיוב אלא הנהגה טובה של קדושה, אם אין מקוה אין חיוב, המהדר יטיל על גופו תשעה קבין במקלחת, דין תשעה קבין אינו מקביל למקווה באופן כללי, זו הלכה מיוחדת בטומאת קרי, שבעצם מעיקר הדין אינה מחוייבת בטבילה בזמן הזה אלא מתקנת עזרא, ומקורה בגמרא בברכות דף כב עמוד א, שם שנינו: תנו רבנן , בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור. נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק. פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא: חד תני שנאה וחד תני לחשה. מאן דתני שנאה, משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה, ומאן דתני לחשה, שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים. אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה, וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו. עד כאן. והיינו שתכליתה ל קולא זו למנוע ביטול תורה בהליכה למקווה, וביטול פרייה ורבייה, שיש שהיו נמנעים מלשמש כדי שלא יזדקקו לטבול.

לגבי ענין הטהרה ברגל, הוא נאמר לענין הטומאות שאין להכנס עימם לבית המקדש. אין קשר בין סוגי הטומאה השונים, ואף על פי שאדם טמא בטומאת מת, אין סיבה שיהיה טמא טומאת קרי, שעל ידי כך נאחזים בו החיצונים וכו'. הראיה הפשוטה לכך, היא דבריו הידועים של רבינו יונה בברכות שאמר, שאף על פי שחיוב טבילת עזרא בטל בזמנינו [כך הוא לפי שיטתו והוא העיקר להלכה, אך יש שחולקים וסוברים שתקנה זו בטלה רק לגבי האיסור ללמוד תורה בעודו טמא ולא על האיסור להתפלל באופן זה], מכל מקום המתפלל כשהוא טהור תפילתו מקובלת ורצויה יותר לפני הקב"ה. ממילא יש להסיר טומאה זו אף שיש עלינו טומאה אחרת. כמו כן, ידועים דברי האר"י הקדוש שמלבד מה שהטבילה במקוה מטהרת את הטמאים יש בה כדי להמשיך על האדם תוספת קדושה, משום כך נהגו בקהילות החסידים לטבול בכל יום קודם תפילת שחרית אף כשאינם מחוייבים בכך מחמת תקנת עזרא. באר"י הק' מבואר, שאת קדושת השבת והמועדים מקבל האדם בטבילתו במקוה קודם בוא היום הקדוש. הפלגה מיוחדת מצינו בדבריו לענין הטבילה בעלות השחר של חג השבועות שבה נגמר תיקונם של כל ימי ספירת העומר, והיהודי זוכה לבחינת כתר שהיא שורשו של יום זה בו התעטרו ישראל בשני כתרים במעמד הר סיני. מכל אלו יש ללמוד שסגולתה של טבילה זו גדול הוא עד למאוד. כל דברינו עד עתה אמורים לענין טבילת גברים. לגבי אשה נדה מדובר בחיוב מן התורה, וללא טבילה זו לאחר ימי נדתה היא אסורה לבעלה.

ישנה אפשרות לעשות טבילת עזרא בט' קבין וזה בימות החול, באופן עקרוני תשעה קבין, צריכים להיות בשפיכה אחת. אולם הפוסקים דנו האם אפשר לעשות תשעה קבין ע"י מקלחת רציפה. ראה בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' כד) שהאריך בזה ומסקנתו שיועיל גם ע"י מקלחת. כך גם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' כא) ושם ציין לכמות תשעה קבין, בין 16 ליטר לכל הפחות, עד 32 ליטר לכל היותר.

יש שחוששים ללימוד תורה בטהרה בלא טבילה, ועל זה כתבנו במקום אחר שאין חיוב לטבול, אבל זו הנהגה ראויה מאוד ליראי ה'. לגבי לימוד תורה מפורש בגמרא שתקנת עזרא שבעל קרי אסור בדברי תורה בטלה, ולפי שדברי תורה אינם מקבלים טומאה, לגבי תפילה נחלקו בכך ראשונים, והעיקר להלכה שאף בתפילה בעל קרי מותר בזמן הזה, אלא שראוי לחשוש לדעת המחמירים ולטבול, ברור שלשיטתם הוא חיוב גמור גם בזמנינו, אבל כיון שאין הלכה כדבריהם אסור לא לבטל זמן תפילה או שאר מצוה בשביל זה. כמו כן כבר כתבו ראשונים שהתפילה בטהרה יותר מקובלת ומרוצה לפני הקב”ה. הכל כמובן בגבולות האפשר.

המקורות לכך: בטור סי’ פח הביא בזה את שיטות הראשונים, וסיים שהכל תלוי במנהג ובזמנינו נהגו שבעל קרי אינו טובל לא לתפילה ולא לתלמוד תורה. בגינת ורדים כלל ו סי’ יא הביא דבריו, וכתב, שמכל מקום המחמיר בזה תבוא עליו הברכה. על פי האר”י יש להחמיר בכך מאוד כמובא בשער המצוות פ’ כי תצא שהאר”י היה מקפיד על טבילה זו בכל כוחו, וידוע שחכמי הספרדים קיבלו זאת עליהם כהנהגה קבועה. וכן היה מנהג חכמי ירושלים, כמבוא בס’ ארץ חיים סי’ שכו, שהיו טובלים גם בשבת בבוקר [שלא כהנהגת הגר”א שאם כי החמיר בזה ביותר בימי החול, אסר לטבול בשבת משום חשש סחיטה]. אמנם בשו”ת לב חיים סי’ מז נראה שראה בזה חומרא בעלמא ולא הנהגה מחייבת, וכן נראה ברב פעלים ח”ב סי’ סא. וראה כף החיים סי’ נג אות קיג, שאם הציבור אינו מקפיד מותר גם לשמש כש”ץ בעודו בטומאתו.