רכישת שם בית כנסת

שאלה:

בס"ד
אב תשפ"ב

כבוד מורינו הרב שליט"א

אחדשה"ט
באתי בשאלה אודות תורם לבית מדרש שחתם על חוזה ואינו עומד בו

ידוע שאין דנים בין ב' בעלי דינים בלא שמיעת שני הצדדים
אני כגבאי מבקש לדעת האם יש לנו אליבי והיכי תמצא לקבוע שהתורם הפר חלקו ונוכל לאיים עליו או להתחיל בהליך שיגרום לו להתחרט על מעשיו ואולי לחזור לסייע בעדינו או שאנו טועים.

המדובר בבית מדרש שבהליך בניה. הגבאים מצאו לנכון בסייעתא דשמיא תורמים רבים ונכבדים, כשהראשון מביניהם היה יהודי יקר בשם משה – שגר בשכנות לבית המדרש, שהגבאים קירבוהו והירבו להידבר עמו עד שהתחבר למקום. כובד בתואר הגדול של "יו"ר קרן הבנין" ולקח אחריות בפתיחת חשבון בנק כשחותם יחד עם שאר הגבאים, מקדם יחד עם הגבאים הקצאה וחיפוש קבלן לביצוע עבודות בניית בית המדרש.
בד בבד עם עלויות התוכניות, תרם בשלבים הראשונים עשרות אלפי שקלים.
לאחמ"כ הגיעה הצעה לרכישת 'שם הבנין' תמורת מיליון שקלים ע"י יהודי יקר ישראל אח של אחד מהגבאים, ההצעה עלתה ואושרה פה אחד ע"י כל הגבאים והעסקנים, וכך נחתם חוזה בנוסח מתוך חוזים מקובלים שהועברו ע"י גבאים מבתי כנסת אחרים ונחתם במעמד מכובד "רכישת שם הבנין" כשמוזכר בחוזה שהתורם מקבל את שם הבנין על הבנין מבחוץ ומקבל זכויות המצוות שיהיו בבניין.
תיכף לאחר חתימת החוזה עם התורם ישראל הנ"ל, החלה תחרות – סמויה וגלויה בין משה יו"ר קרן הבנין לבין ישראל שרכש את שם הבנין, כשמשה מקנא ומראה זאת בצורה גלויה. ואז עלה רעיון רכישת שם ביהמ"ד – היכל ביהמ"ד בתוך הבנין למשה יו"ר קרן הבנין.
יצויין כי ישראל לא הכיר ולא ידע מכל התחרות, אלא הזרים כסף לפי הסכם שלו להגיע למיליון שקלים עבור שם הבנין.
לאחר כחודשיים נחתם חוזה עם משה תמורת חצי מיליון שקלים לרכישת שם היכל ביהמ"ד במעמד מכובד כשהחוזה מועתק מהחוזה הקודם ורק הוחלפו השמות מישראל למשה, הסכום ממיליון לחצי מיליון והתמורה 'הנצחה מכובדת בהיכל בית המדרש' במקום 'הנצחה מכובדת על גבי בנין בית המדרש'.
מיד לאחמ"כ ולמשך תקופה בת כשנתיים אמר משה שלא התכוון כלל לתרום חצי מיליון שקלים אלא 200,000 שקלים, ואם ירצה ה' ירחיב. אמר וחזר ואמר בפה מלא שהגבאים חייבו אותו ולא התכוון. ביקש שלא יכתבו עליו במודעות 'רוכש היכל בית המדרש', כי אשתו אינה מניחה לו, וגם שישנם עניים בבני משפחתו והיאך ירהיב עוז לתרום סכום כזה לבית הכנסת ולא לבני משפחתו.
הגבאים כיבדוהו בצורה בלתי רגילה וכתבו עליו תארים ושבחים. המשיכו בעבודה משותפת כשתקופות הינו קרוב ופעיל יותר, ותקופות שאינו זמין משך חודשים.
ישבנו לאסיפות עם עסקנים למציאת תורמים נוספים ועלה הצורך להחליט האם משה רוכש את שם היכל בית המדרש תמורת חצי מיליון או שנשאר עם תרומת 200,000 כשיקבל אזכור מכובד אך ללא רכישת משהו מסוים ואז אפשר להציע לתורמים חדשים את שם היכל בית המדרש. בהתחלה אמר משה שאם יימצא תורם מכובד ובסכום גדול הוא 'מוותר' על רכישת היכל בית המדרש שבין-כה אמר שחייבו אותו לסכום כזה גבוה. אך לאחר זמן מועט התעשת ואמר שברצונו להשלים יתרת החוב עד לסכום חצי מיליון ולקבל את שם היכל בית המדרש.
משה עקב בכל עת על תרומות ישראל, ניסה להעביר מחצית מהסכום שהעביר ישראל בכל חודש ושמר על איזון שהוא אמור להיות חצי מישראל.
יצוין כי לקראת חנוכת הבית הזמנו שמשונית ענקית המדמה תמונת ארון קודש וקיר המזרח של בית המדרש ועליה כיתוב ענק של תורם היכל בית המדרש משה, כשבינתיים הוא התורם היחיד שקיבל אזכור כזה.
בחסדי השם גייסנו עוד כמה מיליוני שקלים. לווינו והתרמנו בארץ ובחו"ל ובתחילת השנה תשפ"ב נכנסנו בשעה טובה למבנה שעדיין אינו מוכן אך מכיל כבר בית מדרש. כשעלויות הבניה מטפסות ועולות ועדיין חייבים לגייס עוד ועוד המון כסף.
ביום הכניסה לבית המדרש ועם פרסום לוגו בית מדרש חדש ע"פ בקשת התורם של בנין בית המדרש ישראל שיוזכר שמו, כעס מאוד משה רוכש היכל בית המדרש וביקש שיזכירו אף את שמו. כשמוסיף שדורש הזכרת שמו לכשיבוא יום הנצחת שם הבנין מחוץ לבנין. הגבאי הראה לו שלא מבין על מה הוא סח כי לא דובר כן מעולם. בעוד שהתורם הגדול ישראל ביקש בכל עת הזכרת שמו בלוגו, בבניין ובכל מקום ומה שדובר עם משה יהיה אזכור בהיכל בפנים. וגם שמבקש לעצמו תמורת חצי מיליון הנצחות בפנים ובחוץ, כשתורם המיליון יקבל 'רק' בחוץ (חצי תמורה עבור כפל תרומה).
משה אמר שהיה ברור לו שמקבל כבוד בפנים ובחוץ. אך מודה שלא דיבר על כך מעולם ולא ביקש זאת. אך אומר שהיה ברור לו.
הוא מספר סיפור שאף אחד לא זוכר שביקש בשעתו ביום חתימת החוזה עם ישראל אישור בעל-פה להנצחת שמות נוספים על הבנין מבחוץ וקיבל את אישורו של ישראל שמכחיש ולא זוכר כזו שיחה.
מאז נותק הקשר. משה כעס וביקש ש'יסדרו' לו את דרישתו. ניתק את הוראת הקבע שלו וכבר קרוב לשנה שלא מוותר ולא נכנע, אינו מסייע בשום צורה ואופן על אף שיודע שיש המון עבודה וחסרים המון כספים.
לא זו אף זו כשראה שלא נענים לבקשתו הלך לתורם הגדול ישראל ושלח את חברו להתקיף את ישראל שהזכויות שלו עצמו – משה כיו"ר קרן הבנין ובתרומותיו ועשייתו הינם פי כמה וכמה מזכויותיו של ישראל רוכש שם הבנין שיקבל הנצחה 'רק על האבנים מבחוץ', בעוד הוא משה 'בנה הכל ורוכש גם היכל ביהמ"ד וגם יוסיף סכום לרכישת עזרת הנשים'.
יצויין, שרב הקהילה וכל הגבאים תמימי דעים נגד משה ומעוניינים לנסות ולשמור ולהלך בין הטיפות.
השאלה האם אפשר לאיים על משה ולהציע בפניו סעיף בחוזה שבמידה והתורם יפסיק תרומתו ולא ישלים הסכום החתום בו יוכלו הגבאים להעביר הזכות לתורם אחר ויקבל תמורה מול הסכום שהביא כבר, כשהזכות שלו עומדת על כ-420,000 ₪ ומצהיר בפה מלא שלא ישלים הסכום אלא כשיקבל מבוקשו להזכרת שמו גם בחוץ, אם כי מסכים ומבין שהשם שלו יהיה קטן יותר מהתורם ישראל.

בברכה מרובה

תשובה:

שלום וברכה,

אם היה תנאי שהנדיב משה יתרום סכום מסוים ואז יכתבו את שמו היכל בית המדרש לא יכול לשנות את תנאי ולבקש שיכתוב את שמו ע"י הבניין מבחוץ. אם משה מפסיק לתרום מותר להציע לנדיב אחר שיוזכר שמו על היכל בית המדרש. 

טוב יותר לנסות להגיע עם משה להסכמה כיון שבפועל הוא תרם הרבה לבית כנסת – הן בכסף והן בניהול בית כנסת, ורק אם לא יגיעו להסמכה מותר לחפש תורם אחר.

בהצלחה.