שאלה:
אני מורה אחראית בחדר של חינוך מיוחד בעבר עבדתי עם בחורה שהיה לי מאד קשה לעבוד איתה היא החליטה דברים העירה הערות ואפילו אמרה לאמא אחת דברים לא נכונים ולשון הרע עלי. המנהלת הודיע לי שהשנה הבאה היא הולכת לעבוד איתי. אתמול אחת העובדות המבוגרות העירה לי על כך שהכיתה מבולגנת בסןף היום במקרה הבחורה הזאת היתה שם והיא התחילה גם להטיף לי מוסר ועוד בחורה שבקושי עושה את עבודתה הצתרפה להוכיח אותי כמה מורה אחרת שומרת על סדר ואני…אני מאד נפגעתי שהיא ככה מתנהגת המנהלת שמע מהעובדת השניה שמאד הצטערתי והיא רוצה לדעת מה קרה מותר לי לספר?
תשובה:
אין טעם לספר למנהלת, לשון הרע אפשר לומר רק כאשר זה לתועלת ואני לא רואה כאן את התועלת. מה שכן, את יכולה לומר למנהלת שהסידור הזה שלך עם הבחורה הזו לשנה הבאה אינו טוב, כיון שהתקשורת ביניכם לא משהו וזה עשוי לפגוע בעבודה.
בשורות טובות.
מקורות:
היתר סיפור לשון הרע לתועלת
למרות החומרה של איסור לשון הרע, שנאמר הן על סיפורו והן על קבלתו, אנו מוצאים שמותר, ולפעמים אף חובה, לספר לשון הרע לצורך תועלת.
דוגמה לכך מצויה בספר 'חפץ חיים' (כלל ג, הלכה י):
"ואף על פי כן, אם רואה אדם באחד מידה מגונה, כגון גאווה או כעס, או שארי מידות רעות, או שהוא בטלן מתורה וכיוצא בזה, נכון לו לספר דבר זה לבנו או לתלמידיו ולהזהירם שלא יתחברו עמו, כדי שלא ילמדו ממעשיו".
במקום שיש תועלת, שלא ניתן להשיגו אלא על-ידי סיפור לשון הרע, הרי שאין בכך איסור, ואדרבה, יש חובה לספר כדי למנוע נזק ולהביא תועלת (כמבואר ב'באר מים חיים', פרק ט). כך אנו מוצאים בדברי רבינו יונה (שערי תשובה ג, ריח):
"האיש אשר תדע ובחנת את דרכו כי אין פחד אלקים לנגד עיניו, ותמיד יתייצב על דרך לא טוב, מצוה לספר בגנותו ולגלות על חטאותיו ולהבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם, ולמען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים".
ניתן ללמוד את ההיתר לספר לשון הרע לצורך תועלת מסיפור מעשה מרים. התורה מצווה עלינו לזכור את מעשה מרים, כאשר היא לקתה בצרעת עקב סיפור לשון הרע אודות אחיה משה. הרמב"ן מבאר:
"במעשה מרים נצטווינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות. ואע"פ שהיה ראוי גם להסתירו, שלא לדבר בגנותן של צדיקים, אבל ציוה הכתוב להודיעו ולגלותו, כדי שתהא אזהרת לשון הרע שומה בפיהם, מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ובני אדם נכשלים בו תמיד".
נמצא שיש תועלת מסיפור גנותה של מרים עבור המספר עצמו (ועבור השומעים), ומשום כך מותר ואף מצווה לספרה. בהקשר זה, כדאי לציין לדבריו המאלפים של ה'פתחי תשובה' (אורח חיים קנו), שהתבטא בחריפות רבה אודות הצורך לספר לשון הרע במקום שחייב לעשות כן:
"ומה מאד יש לזהר, שלא להתיר לעצמו לספר לאחרים, איך שהיה לו עסק עם פלוני ופלוני, וגזלו, או עשקו בזה ובזה האפן, או שחרפו, או צערו ובישו וכל כהאי גונא, ואפלו אם הוא יודע בעצמו, שאינו משקר בספור הזה, ואפלו אם יצטרפו לזה כל שאר פרטי ההיתר הנ"ל, דבודאי אין כונתו בעת הספור לתועלת, דהינו, לפרסם גנותו של חברו, כדי שיבוזו עושי רשעה בעיני בני אדם, ויזהרו על ידי זה מללכת בדרכיהם הרעים … רק כונתו כדי לבזותו בעיני בני אדם, שיפרסם לפניהם לחרפה ולקלון עבור זה שנגע בממונו או בכבודו".
אחת הדוגמאות שמציין ה'פתחי תשובה' היא של לשון הרע במסגרת של שידוכים, כשנודע למשיב שמדובר ב"אדם רע, ורע להינשא לו". במקרים אלו, חובה על הנשאל להתגבר על הנטייה (החיובית, בדרך כלל) לשתיקה, ולומר את דברו.
התנאים להיתר סיפור לשון הרע
ה'חפץ חיים' (כלל י') מונה חמשה תנאים מצטברים הנצרכים להתיר סיפור גנאי חברו בהקשר של שידוך או שותפות, ואלו הם:
- "יזהר מאד שלא יחליט תיכף את הענין בדעתו לענין רע, רק יתבונן היטב מתחילה אם הוא בעצם רע". הדעות שלנו אודות אחרים מושפעות מגורמים רבים, כולל שמועות ששמענו במשך שנים, פרשנות, לפעמים מוטעית, של מעשים שונים, והתרשמות כללית שייתכן שאינה מהימנה. לפני שמדבר דבר גנאי אודות אחרים, על המדבר לבחון את הדבר במבחן כפול ומכופל, לוודא שלא התערב בו שום אי-דיוק ושום פרשנות סובייקטיבית.
- "שלא יגדיל בסיפורו את הענין לרע יותר ממה שהוא". כשמדברים דברי גנאי אודות אחרים, יש לעתים קרובות נטייה להגזים, אם בדיבור מפורש, ואם במשתמע. על המדבר להיזהר מנטייה זו, ולהיצמד לעובדות היבשות".
- "שיכוין רק לתועלת, דהיינו, לסלק הנזקין מזה, ולא מצד שנאה על השכנגדו". על תנאי זה הארכנו במאמר הקודם: על המדבר לטהר את כוונותיו, שתהיינה אך לתועלת העניין, ולא מתוך שנאה ורוע".
- "אם הוא יכול לסבב את התועלת הזו מבלי שיצטרך לגלות לפניו עניניו לרע, אין לספר עליו". לפעמים, ברור שההצעה תידחה בשל עובדה מסוימת. במצב עניינים כזה, אין הרי צורך והצדקה להוספת עובדות אחרות, שכן אין בהן תועלת, ואינן אלא לשון הרע".
נקודה קשורה לכך היא שאם אדם משער שלא תהיה תועלת מדיבורו, כגון (במקרה של שידוך) שהאירוסין כבר נערכו (ואין הצדקה "לשבור שידוך" בגלל המידע החדש), או מסיבה אחרת, אין לו לספר את דברי הגנאי אשר בלבו. כל ההיתר לספר בגנות חברו הוא רק כדי להביא לידי התועלת שהשידוך לא ייצא לפועל, או שהצדדים יוכלו לשקול את העניין עם מלוא המידע הנחוץ. במקום שתועלת זו לא תתקיים, אין היתר לספר לשון הרע (באר מים חיים, סוף רכילות, ציור ח).
- "כל זה אינו מותר רק אם לא יסובב על ידי הסיפור רעה ממש לנידון, דהיינו שלא ירעו עמו ממש, רק שתוסר ממנו על ידי זה הטובה שהיה עושה עמו השכנגדו… אבל אם יגיע לו על ידי סיפורו רעה ממש, אסור לספר עליו… וכל שכן אם הוא רואה שיסובב על ידי סיפורו לנידון רעה רבה יותר מכפי הדין, אסור לספר עליו".
לפי תנאי זה, במקרה של שידוך אין היתר לספר אודות גנות המדובר/ת אם כשהמדבר יודע שהשואל הוא אדם רוכל, שעשוי להפיץ את המידע ברבים, ולגרום בכך נזק רב. במקרים אלו, כאשר המשיב יודע שישנה בעיה משמעותית אשר בגינה יש להוריד את ההצעה, אך אסור לו לספר עליה לשואל, עליו למצוא דרך אחרת לוודא שהשידוך לא ייצא לפועל.
