שותף שהציע עבודה וביטל את השותפות

שאלה:

עשיתי שותפות עם חבר לעבודת שיפוץ אצל לקוח שהחבר שלי הביא. הכנתי הצעת מחיר ללקוח והלקוח הסכים להצעה שלי. הייתי צריך להרוויח מהעבודה בין 15,000 ל 20,000. אחרי שהלקוח הסכים להצעה אז "החבר שלי" אמר לי שהוא רוצה לעשות את העבודה לבד ופשוט הוציא אותי מחוץ לעסקה. אני רוצה לקבל כסף מהעבודה הזאת כי הייתי יכול להרוויח מינימום 15,000. אשמח לתשובה תודה רבה כבוד הרב.

תשובה:

שלום וברכה,

אם לא נעשה קניין ביניכם מותר לשותף להחליט שרוצה לעבוד לבד וכן מותר ללקוח להחליט שרוצה רק שותף אחד, כיון שלא עשה קניין עם השותף השני, וכל שהיה רק הסכמה בדיבור מותר לחזור מהדיבור.

אם היה קניין על השותפות, אין השותף יכול לחזור ולבטל את הסכם השותפות.

בהצלחה.

מקורות:

שולחן ערוך חושן משפט הלכות שותפים סימן קעו סעיף א

השותפין שבאים להשתתף, אין השיתוף נגמר בדיבור, לומר שאם אמר בואו ונשתתף יחד בכך וכך, שלא יוכלו לחזור בהם, ואינו מתקיים אלא בקנין.

סיכום בדיבור אסור לחזור משום 'מחוסרי אמנה', אלא בסכום גדול אין גם איסור של מחוסרי אמנה, ובמקרה הנ"ל כיון שמדובר ברווח גדול, אין מחוסרי אמנה אם חוזר בו ומבטל את השותפות, כיון שלא קניין בין השניים.

ובמקור דין זה של איסור מחוסרי אמנה ששנו בדברים ראה בית יוסף יורה דעה סימן רסד: ובהגהות אחרונות דמרדכי פרק ר"א דמילה (סי' תעב תעג) כתוב כלשון הזה מהר"ם אומר מי שנדר לחבירו להיות בעל בריתו או למול את בנו צריך לקיים לו ואף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (ב"מ לג: ב"ב סג.) מ"מ הואיל ומנהג בני אדם שנודרים בניהם זה לזה ומקיימים גם כאן צריך לקיים וראיה מדאמרינן בבבא מציעא (עד.) האי סיטומתא קניא וכו' ומיהו רבינו יחיאל אומר דאם הוא מתנה בעודה מעוברת אינו כלום דהוי דבר שלא בא לעולם דלא דמי לסיטומתא דהתם בא לעולם ומועיל בה קנין הילכך מועיל המנהג להחשיבו כקנין גמור אבל דבר שלא יועיל [קנין] כמו בדבר שלא בא לעולם לא מצינו שיועיל בו המנהג להחשיבו כקנין גמור עכ"ל: ואני מצאתי תשובת הר"מ עצמו (שם) וכתוב בה שנשאל על מי שנולד לו בן ונתנו ללוי למול והיה קטן וחלש ושאלו לאבי הבן מתי נמול אותו ואמר לסוף חודש שיצא מכלל נפל ובתוך אותו זמן נתייעץ אבי הבן להמתין יותר עד שיחלים והמוהל הלך חוץ לעיר לצורך קהלו כי לא היה סבור שימול הילד כ"כ במהרה כי עדיין היה הילד חלש ואח"כ נתייעץ האב למול את בנו לאחר חודש והמוהל לא היה בעיר ולא רצה להמתין עד שיבא ושלח אחר מוהל אחר חוץ לעיר והודיעו בין יבא לוי בין לא יבא נתתיו לך למולו ועתה באו שניהם בעיר ביום אחד תודיענו למי יש לו לאב לתת את בנו למול. והשיב מעשה היה בימי רבינו תם (ב"ק צא: תוד"ה וחייבו) באחד שנתן בנו למוהל למולו ובא אחר וקדמו ובא הראשון לדין על שכר הברכה ושאלו לרבינו תם והשיב דמילתא דלית בה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו (ב"ק פד:) ואפילו תפס מפקינן מיניה אבל אם עדיין לא קדמו והרי שניהם עומדים לפנינו אז ודאי אותו שנדר לו תחלה הוא קודם דלא גרע ממכירי כהונה ולויה דפרק כל הגט (ל.) חשיב להו כאילו אתא לידייהו ואמרינן בהזהב (מט.) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר ואפילו רבי יוחנן מודה בה כיון דמתנה מועטת היא דאין לישראל בו אלא טובת הנאה סמכה דעתיה דבן לוי ולא מצי למיהדר ביה הכי נמי אין לו במילת בנו אלא טובת הנאה ולא מצי למיהדר ביה וליתנו לאחר ומיהו אי הדר ביה פירש ריב"ם שאין בית דין יכולים לעכבו מלחזור אבל הוא עובר משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (צפניה ג יג) ומותר לקרותו רשע עכ"ל: והוזכרה תשובה זו בדברי מהרי"ק שורש ע"ו (ענף א) וכתב על לשון המרדכי שכתבתי בסמוך מדמדמה נתינת מצוה דמוהל לההיא דמוקי במכירי כהונה משמע דכי היכי דאסור לחזור בו לענין תרומה ומעשר ואפילו בהיכירא בעלמא כדפירש רש"י (גיטין ל. ד"ה במכרי) וכמו שמוכיח הלשון הכי נמי בנתינת מצוה דמוהל אסור לחזור בו היכא שהמוהל רגיל למול בניו ואפילו מן הסתם כ"ש בנדון דידן ששלח יעקב לראובן מכירו שיבא למול בנו שיש לנו לומר שחפץ בראובן אם יוכל לבא ואינו שולח לשמעון כי אם באפיסת ראובן דאי לאו הכי הוה קעבר יעקב ואין לנו לומר שיעשה יעקב איסור שארית ישראל לא יעשו עולה ח"ו: וכתב עוד באותה תשובה בשם רבינו טוביה דאין כח לאשה ליתן לאחר למול מאחר דלא שייכא במצות מילה וכתב דהכי מסתברא: אבל הרא"ש כתב בתשובה כלל י"ב (סי' ב) דאדם הנותן לחבירו בנו למולו או לעשותו בעל ברית נראה לי דבר פשוט שאין לו קיום אלא בתקיעת כף או בקבלת חרם אז כופין אותו לקיים. וכתב עוד (שם סי' ג) דאפילו כבר נולד הבן והקנה לו בקנין שיהיה בעל ברית יכול לחזור בו דקנין דברים בעלמא הוא: כתוב בתשובות הרשב"א (ח"א סי' תע"ב) שאלת על מוהל שלא רצה למול עד שיתן לו אבי הבן שכר ואין לאבי הבן מה שבקש ממנו ואין מוהל אחר בעיר תשובה מוהל זה כמעט שמראה בעצמו שאינו מזרעו של אברהם אבינו וצריך לגעור בו שאינו חפץ במצות ואם לעולם עומד במרדו כיון שאין יד האב משגת לתת לו שכרו הרי הוא כמו שאין לו אב ובית דין מחוייבים למולו וזה שהוא יודע למול ואין אחר שיודע למול עליו חל החיוב ואם אינו רוצה בית דין כופין אותו עד כאן: