להתחרות עם חברה קיימת

שאלה:

באיזור מגורי בפריפריה שולטות בעיקר 2 חברות גז. המחיר לקוב שאנו משלמים להם הוא באיזור 30 ש"ח פלוס דמי שימוש קבועים באיזור 29 ש"ח, כעת בעקבות בניית פרויקטים חדשים בעיר נכנסו חברות נוספות, ואחת מהם מעוניינת להתרחב ולהתבסס במקום והיא מציעה לבנינים העוברים אליה= 15 ש"ח לקוב ו14 דמי שימוש קבועים למשך שנה ואח"כ עלייה מתונה אם התחייבות מצידה להישאר זולה ותחרותית.
כעת הוצע לי ע"י החברה הזו לשמש כ'מגייס לקוחות' שלה ולהחתים דיירי בנינים ע"מ להעבירם אליהם.
שאלתי היא א. האם זה בכלל 'מתן עצה הוגנת' לאותם אנשים. ב. האם יש בזה איסור של יורד לאומנות חבירו או למצודתו וכד'. ג. גם את"ל שאין בזה איסור ממש, האם יש בזה ריח אבק של מעשה בלתי הגון שראוי להימנע מעקים שכאלו.
בתודה מראש

תשובה:

שלום וברכה,

מותר לחברת גז להיכנס לעיר החדשה ולהציע שרות במחירים זולים, ולהתחרות עם החברות אחרות. ההיתר של התחרות היא דווקא על ידי אמצעי פירסום שונים, אבל אסור לגשת ללקוחות של חברה מתחרה ולהציע להם לעבור לחברה אחרת, משום איסור של יורד לאומנותו של חברו.

בהצלחה.

מקורות:

בגמרא קידושין נט, א מבואר שעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע, ולכן אם אחד חיזר אחר קרקע לקנותה אסור לאדם אחר לעקוף את הראשון ולקנות לעצמו. וכתבו בתוספות שם שאם העני חיזר לקנות דבר שהוא הפקר אין איסור על אחר לחטוף וזכות בהפקר אם עדיין לא זכה הראשון. אלא שקשה שבגמרא בבא בתרא כא, ב מבואר שאם אחד הניח מצודה בתוך המים ודגים באים סביב למצודה אסור לאדם אחר להניח מצודה קרוב למצודה כדי לקחת ממנו את הדגים, ושם הדגים הם הפקר, א"כ מדוע נאסור על אחרים לקחת את הדגים? תירצו בתוספות שהאדם שפרס את המצודה של הדגים זוהי אומנותו, ולכן אחר שמגיע קרוב לו ופורס מצודה הוא יורד לאומנותו, ולכן גם בדבר הפקר אסור. והתוספות מחזקים את דבריהם מדברי הגמרא שמבואר שאסור לפתוח חנות ליד חנות קיימת ולגזול ממנו את הלקוחות כדי שלא לקחת ממנו לקוחות.

הוסיפו התוספות וכתבו בשם רבי מאיר אביו של רבנו תם, שפורס מצודה מניח דג מת וגורם שהדגים מתאספים למצודה, ואחר שבא לקחת את הדגים שהתאספו למצודה של החבר נחשב שגוזל ממנו את הטרחה שטרח לאסוף את הדגים שבאו מחמתו. ומכאן פסק ר"י שאסור למלמד להמציא את עצמו לאביו של הילד כאשר יש כבר מלמד אחר לילד, משום שכמציע את עצמו גורם שיסלקו את המלמד הראשון. ע"כ דברי התוספות.

המהרי"ט (עמ"ס קידושין) הקשה מה צריך את החידוש של ר"י שאסור למלמד להציע את עצמו ולגרום לסילוק של המלמד הראשון, הרי זה דין פשוט מהגמרא של עני המהפך החררה. ותירץ שמדין עני המהפך אין איסור כיון שזה כמו הפקר, אבל כאן שטרח המלמד כדי ללמד, אסור לשני לבטל את הטרחה והאיסור בזה הוא משום עני המנקף בראש הזית [שעני נענע את העץ כדי שיפלו זיתים לארץ ובא אחר ולוקט אותם לעצמו] שהוא חמור יותר כיון שהוא גזל מדבריהם, לעומת עני המהפך שהוא רשע.

מלבד האיסור של עני המנקף יש גם איסור של יורד לאומנותו של חברו, וכמו שהובא בתוספות לעיל מהגמרא ב"ב שאסור לפתוח חנות ליד חנות חברו כיון שמפסיד לו את אומנותו. ולכן אסרו התוספות לפרוס מצודה אם הראשון אומנותו בכך. וכ"כ הרשב"א  (ח"ג סי' פג, ח"ו סי' רנט) חייט אחד רגיל אצל עירוני אחד מכמה שנים שהוא לבדו עושה מלאכתו ובא חייט אחר ורצה להכניס עצמו עם העירוני הזה לעשות מלאכתו בזול יותר והראשון מתרעם עליו. והשיב  …אבל מסתברא שמוחין בידו דדמי קצת למצודת הדג כדאמרינן (כא:) שאני דגים דיהבי סייארא הכא נמי כיון שרגיל לעשות מלאכתו על ידי זה הוי כאילו בא לידו.

האיסור לפתוח חנות בצד חנות הוזכר בהלכה (שו"ע קנו, ה) על אדם שלא גר בעיר שאסור לו לפתוח חנות ולמעט את הפרנסה של בן העיר. אבל אדם שהוא בן עיר מותר לו לפתוח חנות בצד חנות ולהתפרנס. ולכן מותר לחברה מתחרה גם לפתוח עסק באותה העיר כיון ששני החברות הן שוות לעניין זה – שניהם הם מבני העיר או לא מבני העיר. ולכן מותר לחברה מתחרה להיכנס לעיר ולתת שרות לבני העיר.

נמצא שלשכנע לקוחות שיבואו אליו אסור, הן מצד עני המהפך בחררה שנקרא רשע. והן מצד יורד לאומנותו של חברו. והן מצד עני המנקף בראש הזית.

אבל ודאי שמותר לפרסם באותו מקום את עצמו ובכך לגרור אליו לקוחות, שכך הוא דרך המסחר, וכשם שמותר לבן עיר לפתוח חנות בצד חנות כמו כן מותר לו לפרסם את עצמו ובכך לגרור לקוחות לעסק שלו.