שאלה:
שלום, כששוכחים להוציא את החלה לפני השבת, ולהוריד אותה אחרי השבת, האם עלינו לברך?
תשובה:
על עצם האפשרות שהזכרת לענין חלת חו"ל בשבת, ראה בהרחבה בהמשך באות ב'
א' לגבי השאלה שהזכרת בענין הברכה יש שלוש שיטות בין הפוסקים:
בשמירת שבת כהלכתה פרק מב הערה נז נראה שכלל לא מברכים, בשבת כי עוד לא עשה כלום, ובמוצ"ש כיון שזה כבר חל למפרע וזה לא שעת העשייה… אמנם בחזון איש דמאי סי' ט ס"ק טו כתב לברך בשבת עצמה, בשבעה שעושה את השיור הזה, כיון שאחר כך יחול למפרע באותה שעה, ויש כמה אחרונים שכתבו לברך במוצאי שבת, ראה מקדש מעט סי' שכג ס"ק יח ובבית מאיר סי' תנז סעי' ז ובערוך השלחן סי' שכג סעי' ג[1] ובשערי תשובה סי' תנז סעי' יד[2]. ונראה שכך עיקר להלכה.
ב' אסור להפריש חלה בשבת, מכיון שבכך מתקן את שאר העיסה, וכשם שאסור להפריש תרומות ומעשרות. ואם מפריש רק בתורת חומרא יכול להפריש בשבת.
ואם נזכרו בשבת שלא הפרישו, בארץ ישראל אין תקנה לפת זו, ויש אומרים שבשעת הדחק ניתן להפריש גם מחלת ארץ ישראל על ידי נתינת הפת לקטנה מבת י"א שתפריש היא ממנה חלה. ואם יודע מערב שבת שיתכן ויגיע למקום שבו לא הפרישו חלה, יש להתנות מערב שבת שיאמר 'מה שאפריש למחר הרי הוא חלה' ויוכל להפריש בשבת חלה כרגיל (החתיכה שתופרש בשבת היא מוקצה ויש לזורקה מיד). אמנם לצורך עשיית התנאי צריכים להיות בעלים על החלות, ולכן יש לבקש מבעל הבית למנותו שליח עבורו להפריש (ובמקום שההפרשה היא רק לחומרא יכול לעשות אף בלי שליחות בעל הבית).
ובחלת חוץ לארץ ניתן לשייר מעט מהעיסה למוצאי שבת ולהפריש במוצאי שבת ממנה חלה.
מקורות:
שולחן ערוך סי' של"ט סעיף ד' ומשנ"ב ס"ק כ"ו ורסא,ד ובשו"ע סי' תקו,ג לענין יום טוב, ושם נתבאר התקנה לשייר מהעיסה בחלת חו"ל, ושיכול להתנות מערב שבת עי' בשש"כ פרק י"א סעיף י"ח ובהערות שם ובחזו"א דמאי ט,יג, ובס"ק ט"ו כתב שיברך בשבת.
ועי' בשמירת שבת כהלכתה שם הערה צ"ה שהביא פוסקים הסוברים שניתן להתנות על כל שבתות השנה, ומה שתמה עליהם הגרש"ז.
ובהר צבי ב,א הביא תקנה זו ליתן לקטן. ובספר לקט העומר לר' יעקב בלוי זצ"ל פרק י"א ס"ט הביא גם כן תקנה זו וכתב בהערה שם שלכתחילה יש ליתן את הפת לקטנה מבת י"א ויום אחד ע"ש בטעמו.
וכשמפריש בתורת חומרא הביאו בכמה פוסקים הוראתו של החזון איש שיכול להפריש בשבת, ראה במוריה ניסן תשנ"ט עמ' קכ"א ובהלכות חג בחג פסח פט"ו הערה 26 ופרק ט"ז הערה 36.
[1] ערוך השולחן יורה דעה סימן שכג סעיף ג
עוד אומר שאינה טובלת שמותר לאכול מהפת ולהפרישה אח"כ דכן אמרו חז"ל בביצה [ט' ב] חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש כלומר דחלת א"י שעיקרה מן התורה אסור לאכול ממנה קודם הפרשה משום דבעינן להפריש מן המוקף כתרומה כלומר שתהא הנפרש סמוך למה שהופרש עליה ואם יאכל ממנה הרי מה שנאכל אינו סמוך להנפרש אבל חלת ח"ל לא בעינן מוקף וגם לא אסרו לאכול ממנה קודם הפרשה ולפיכך אוכל ממנה ומשייר כדי חלה ויותר מעט דכדי חלה לבדה אינו מועיל דבעינן ראשית ששיריה ניכרים ואוכל ואח"כ מפריש והקילו בזה שני קולות האחת מה דלא בעינן מוקף והשנית מה שאינה טובלת שמותר לאכול ממנה קודם הפרשת חלה דמפריש אח"כ ומברך אקב"ו להפריש חלה:
[2] שערי תשובה סימן תנז
[ג] בסל. ועבה"ט וע' בשו"ת בית אפרים סימן מ"ד מצות שאופין ואין בכל עיסה שיעור חלה ונתחייבו ע"י צירוף סל ושוב בשעת הפרשה לא היו נוגעין יחד רק היו חלוקים לב' צבירים אף ע"פ שלקח מאחד חלה על הכל יש לו לכתחלה להפריש חלה גם מצבור השני בלא ברכה ע"ש וע"ש מ"ש על דברי מהרש"ל דמצריך ליטול מצה שלימה לחלה ואין המנהג כן וכמ"ש בח"י ג"כ ובפרט בחלת ח"ל שפיר דמי אף בפרוסה ע"ש ועיין מ"ש בחלק יו"ד ללמד זכות על מה שנוהגים אחר אפיית המצות מחלקים לחלקים ונוטלים כמה נשים כ"א חלה בפ"ע וכן המנהג באפיית החלות של שבת ע"ש וע' לעיל ריש סי' תמ"ד בע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלת לחם חמץ מה דינו ע"ש ובכנ"י ס"ס כ"ג כ' שבשנת תפ"ז חל ע"פ בשבת ודרשתי בשבת שלפניו שלשבת הבאה יזהיר כ"א לאשתו ליקח חלה כי טעם שאין אנו נוהגין לעשות האמור במשנה דבמה מדליקין שלשה דברים צריך אדם לומר כו' עשרתם כו' משום דחלת ח"ל יש לה תקנה שאוכל' משייר משא"כ בע"פ שחל בשבת אין תקנה ע"ש ועיין לעיל סי' תמ"ד דיש תיקון בדיעבד מ"מ לכתחלה מיהת יש ליזהר בזה:
