דחיית גרים מחשש לאי רצינות – תקנת דרום אמריקה

[1] התקנה שלא לקבל גרים בארגנטינה בפרט ובדרום אמריקה בכלל, התייסדה על ידי הג"ר שאול דוד סיתהון, רבה של ארגנטינה (תער"ב-תר"צ), והובאה בספרו שו"ת דבר שאול (יו"ד סי' ב-ו), אחר שראה בענין הגיור במקומו פירצה גדולה, באין רב וממונה המקפיד על כשרות הגיור, כאשר רבים מביאים בת נכר ומגיירים אותה בפני ג' הדיוטות כדי לשאתה לאשה וחיים חיי פריצות בגרות פסולה. וכך כתב: "קיבלנו שאין לקבל גרים בארגנטינה עד ימי עולם מכמה טעמים, ואין לפרוץ גדר, וכל הפורץ גדר ישכנו נחש, ומי שרוצה לגייר יסע לירושלים תובב"א, אולי יקבלוהו".

תקנה זו קיבלה משנה תוקף בהסכמת בד"ץ האשכנזים החסידים והפרושים ובד"ץ הספרדים בשנת תרח"ץ, ופשטה גם בברזיל ועוד קהילות בדרום אמריקה, ואף בין יוצאי חלב על קהילותיהם השונות, ואין מערער עליה.

בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' רטז הבאנו דבריו למטה) נשאל בדבר גרות שנעשתה בארגנטינה כנגד החרם שקיבלו שם שלא לקבל גרים, האם יש בה תוקף בדיעבד, וצידד לומר, דמאחר וכל תוקף עשיית הבית דין כיום שאין סמוכים הוא משום ד"שליחותייהו קעבדינן" [ראה תוס' קידושין סב ע"ב ד"ה גר], כאשר נעשה הדבר על ידם באיסור אין זה בכלל השליחות, ודינה כגרות שנעשתה שלא בפני בית דין שאין בה ממש. וכן נראה מדברי רבים מן האחרונים, ראה ס' אור שמח (סנהדרין פ"ב הל' י, איסורי ביאה פי"ד הל' יג), חלקת יעקב (יו"ד סי' קנ) ושו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' קכא אות יא) לגבי טבילת גר בשבת ועוד אופנים שנעשו של כתיקון חז"ל. ועוד נרחיב בזה להלן?.

אמנם, בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' ק אות ה) מבאר, דאף דשליחותייהו קעבדינן, כיון דלא שייך דין אין שליח לדבר עבירה בשליח בית דין, מועילה שליחותם זו אף ששינו מדעת חכמים, ועל כן גר שטבל בשבת מהני גרותו בדיעבד. וכן מוכח מדברי הסמ"ע (חו"מ סי' צז ס"ק יד) שכתב, דשליח בית דין שחבל בגד אלמנה, מה שעשה עשוי, ואין צריך להשיבו לה אלא בזמן שהיא נזקקת להשתמש בו, וכמו בכל עבוט. וה"ה כאן, דאף ששינו מדברי חכמים תועיל שליחותם בדיעבד. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ט יו"ד סי' טז) להקל בזה בדיעבד, ועל פי מה שהוכיח שם דהכרעת רוב האחרונים היא שלא כדברי התוס' דס"ל שבית דין בזמנינו פועלים בשליחותם של קדמונים, אלא על פי דברי הרמב"ן שם דבס"ל דהוא משום דלדורותיכם כתיב, וללמדנו שבכל דור יהיו בית דין ראויים לקבלת גרות, אף בזמן שלא יהיו סמוכים, ונרחיב בזה להלן שם. וע"ע בשו"ת דבר יהושע (יו"ד סי' מב) שקהילות האשכנזים בדרום אמריקה כלל לא קיבלו תקנה זו. על כן, אף שלחומרא יש להורות לגר זה לשוב ולהתגייר בפני בית דין במקום אחר, מכל מקום אין לילך בזה לקולא להורותו שהוא פטור מן המצוות.

שו"ת הר צבי יורה דעה סימן רטז: גירות בדיעבד, במקום שגדרו שלא לגייר. נתכבדתי ע"י כת"ר לעבור על הפסק אשר יצא מאתו ע"ד גירות בארגנטינא אחרי עבור כעשרים שנה שהוכרז שם מטעם הרבנים הגדולים איסור וגזירת נח"ש שלא לקבל גרים כלל ומי שיעבור על זה ויקבל גר או גיורת לא עשה ולא כלום, ועכשיו קרה מקרה לא טהור שאיזה רבנים שם נתנו שמה רשות לקבל גיורות וכו', וכת"ר האריך למעניתו בדברים הראוים לאומרם והעלה שהגירות בטל ומבוטל. הנה עיקר השאלה היא אם בדיעבד חל הגירות. ובהמשך דברי כת"ר לא ראיתי הוכחה גמורה שהגירות בטל גם בדיעבד, ואף שהדין דין אמת שכל תקנה שהיא לשם סייג ומשמרת אין להתירה וכדאיתא להדיא בשו"ע יו"ד (סימן רכח סעיף כח) ואף שכתוב שם בלשון אינם יכולים להתירו דמשמעותא נראה דגם בדיעבד לא חל ההיתר, הא עדיין י"ל כמוש"כ כת"ר דזה קאי על מש"כ שם בסעיף כח דאיסורים כאלה שמטילין על הקהל יש להם התרה בלא פתח וחרטה, וא"צ לא יחיד ולא ג' הדיוטות אלא נודרים ומתירים הם בעצמם, וע"ז אומר כאן דאם הוא סייג לתורה אינם יכולים להתירם ע"ד זה, אבל ע"י שאלה בפתח וחרטה ובפני ג' שפיר יש לדון דיכולים להתיר, ויש לעיין על איזה יסוד נוכל לומר דהגירות בטל גם בדיעבד. ולזה אקדים מש"כ תוס' יבמות (דף טז) וז"ל: וא"ת היכי מקבלינן גרים הא בעינן מומחין, וי"ל דשליחותייהו עבדינן. וכ"כ הראשונים הרמב"ן והרשב"א. וממילא דיש לדון דהיכא דאיכא איסורא לא עשאום שלוחין, וכיון דלאו שליחותייהו קא עבדי שוב בטלה הגירות לגמרי דאוקמא אדין תורה. וכעין זה מתרץ בספר אור שמח להגאון מדווינסק דברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"ב ה"י) שפסק דדבר תורה חד נמי כשר לדיני ממונות שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה, ושנים שדנו אין דיניהם דין. וכבר תמהו עליו נו"כ הכס"מ והלח"מ וגדולי המחברים דדבריו סותרים למה שאמרו בגמרא סנהדרין (דף ג ע"א) מאי איכא בין רבא לר"א בדר"א, איכא בינייהו דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין לרבא לית ליה לדשמואל, לר"א אית ליה דשמואל, והאיך הרמב"ם מזכה שטרא לבי תרי, דפסק כרב אחא ודלא כשמואל. ומתרץ באור שמח הנז' דשיטת הרמב"ם היא דד"ת אחד כשר היינו דוקא סמוך, אבל ג' הדיוטות הוא מתקנת חכמים דשליחותייהו קא עבדינן ובשנים שדנו דאיכא איסורא לדון בשנים דלא עבדי שליחותייהו לכן בטל הדין לגמרי. ועד"ז יש לומר בנידון דידן, דבמקום איסור לא עבדינן שליחותייהו והגירות בטלה לגמרי, ויש להאריך בזה עוד. ולכן לדעתי יש לכופם שיבואו לירושלים לסדר מחדש את הגירות. ומהראוי שהרבנים שמה יעמדו על משמרתם שלא לפרוץ גדר ולא לקבל שם שום גר, כי התקנה הזאת היא סייג וגדר לשמירת גדרי התורה, ומשמרת לקדושת ישראל.