שאלה:
בס' החינוך [לא] מצות קידוש: לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּיוֹם שַׁבָּת בִּכְנִיסָתוֹ וְכֵן בִּיְצִיאָתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן זֵכֶר גְּדֻלַּת הַיּוֹם וּמַעֲלָתוֹ וְהַבְדָּלָתוֹ לְשֶׁבַח מִשְּׁאָר הַיָּמִים שֶׁלְּפָנָיו וְאַחֲרָיו. וכעי"ז כתב הרמב"ם.
ואני שואל היכן יש לנו בנוסח הקידוש את שבח וקדושת השבת ?
['ויכולו' הרי אינו חלק מהנוסח המעכב. קדושת השבת אולי מכך שאומרים מקדש השבת. אבל היכן הוא שבח השבת ? יש הרבה מילים שמרמזות על שבח השבת. אבל מילים מפורשות לא מצאתי ?].
תשובה:
כי הוא יום תחילה למקראי קודש, זכר ליצירת מצרים…
מפני מה, כאשר חל שבת ביום טוב,לא מזכירים 'ששבת הוא זכר למעשה בראשית' הרי הבורא יתברך שמו בירך את השבת מכל הימים וקידש אותו מכל הזמנים,גם מעל הימים הטובים,ואם כן מפני מה מחסירים שבח עיקרי זה בקידוש ובתפילה ובתפילה כשחל ביום טוב? הרי במעין שבע ששם ריכוז עיקרי שבחי שבת של התפילה,-וברכה זו הרי כן אומרים גם כשחל יום טוב,-מסתיים 'בזכר למעשה בראשית'? תודה מראש.
זכר ליצ"מ זה ודאי לא שבח שבת.
וגם תחילה למקראי קודש, לכאורה פירושו שהוא המועד הראשון שנזכר בתורה,
אבל היכן כתוב כאן שזה מועד חשוב וטוב ?
שאלה מענינת.
אני חושב שכן זה מבטא את מעלתה.
כי הוא יום תחילה למקראי קודש לא נמצא בכל הנוסחאות כמדומני.
"כי הוא" לא נמצא בכל הנוסחאות, השאר כן.
השאר תגובה