שאלה:
לצערי בתקופה הקרובה בעקבות צה”כ המאוחר לא אוכל לעשות את המהודר ביותר דהיינו להתפלל מעריב בזמן ולאחר מכן לקדש. אאלץ לבחור בפשרה כלשהי. בין כל האופציות הבאות מה הדרך המובחרת ביותר? אוכל להתפלל מעריב בפלג ולאחר מכן לסעוד. ואוכל לקדש ולסעוד בפלג ולהתפלל בזמן.
תשובה:
לכאורה יש עדיפות לאכול ואחר כך להתפלל בזמן, אם זה אכן מתאפשר מבחינת הזמן והמשפחה, אמנם באופן כללי המנהג הרווח אצלכם בארה"ב להתפלל בפלג ואחר כך לאכול ואפשר לסמוך על כך.
אני מעתיק לך מה שכבר כתבתי בענין זה:
לגבי האפשרות להתפלל רק שמונה עשרה עם הציבור ואחרי צאת הכוכבים לומר קריאת שמע בברכותיה, הראשונים כבר דנו בשאלה זו, תלמידי רבינו יונה והרא"ש על פי ביאור הדברי חמודות שם בתחילת ברכות כתבו, שרב שהיה מתפלל של ליל שבת בערב שבת אחר פלג, היה מתפלל רק שמונה עשרה בלא קריאת שמע וברכותיה, כי סבר שעדיף תוספת שבת על סמיכת גאולה לתפילה בערבית, וק"ש וברכותיה היה אומר בערב.
אולם הבית יוסף בסי' רסז הסביר אחרת וכדבריו כך המנהג, שמשום מצות תוספת שבת העדיף לקרוא קריאת שמע בברכותיה קודם זמנה, ואת הקריאת שמע שיצא בה ידי חובה היה קורא בלי ברכות לאחר צאת הכוכבים, כי סבר שתוספת שבת עדיפה. כלומר היה פשוט לו שהאופציה לחלק את התפילה ולומר רק שמונה עשרה לפני הערב אינה קיימת בכלל.
האפשרות ללכת להתפלל אחרי הסעודה או באמצע הסעודה לא תמיד נוחה אבל היא אפשרות נכונה במידה וזה אפשרי בלי לעשות לחץ בבית… כי בזה מרויחים להתפלל ערבית בזמנה.
ואכן ידועה בזה שיטתו המחודשת של הגר"א במעשה רב סי' סה, שהיה נוהג להתפלל בליל שבת ערבית ביחידות כי לא רצה להתפלל עם הציבור שהיו כולם מתפללים מפלג, כי בכך מפסיד קריאת שמע וברכותיה בזמן. [מענין לציין שאפילו הגר"א קדוש ישראל לא היה לו מנין בזמן… כלומר, גם בבית מדרשו נהגו להתפלל שלא כמנהגו…].
כמובן וכידוע ספרדים נהגו להקל בזה יותר ולגבי השמונה עשרה ודאי לא חששו לדעת הגר"א זו.
מקורות:
בית יוסף אורח חיים סימן רסז
ונכנסין לבית הכנסת ומתפללין וכו' ומקדימין להתפלל ערבית כדאמרינן עיולי יומא מקדימין ליה דא"ר יוסי יהא חלקי וכו'. בפרק כל כתבי (קיח:): ופירשו התוספות שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר וכו'. כבר כתבתי בסימן רס"ג (כב. ד"ה כתבו התוס') שכן כתבו התוספות (ברכות כז. ד"ה דרב) והרא"ש (שם פ"ד ס"ו) וה"ר יונה (יח: ד"ה רב צלי) בפרק תפילת השחר ותמיהני על רבינו שלא כתב שזה דעת הרא"ש גם כן: ומה שכתב רק שימתין לקרות שמע עד עונתה. שם בגמרא (ברכות כז.) אמרינן דרב צלי של שבת בערב שבת וכתב הרא"ש (שם) על זה צלי של שבת בערב שבת מפלג המנחה ולמעלה ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה ואף על פי שלא היה סומך גאולה לתפלה כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה עכ"ל, וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפלה (ה"ז) וז"ל ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא קריאת שמע בזמנה. וכתב הגאון מהר"י אבוהב ז"ל וזאת הקבלה יראה שיכול לקבל שבת ולאכול מיד כך נראה בפסקים שאומר בפרק תפלת השחר (רא"ש שם) ובריש פרק ערבי פסחים (סי' ב) שדוקא אכילת מצה הוא משתחשך דאיתקש לפסח אבל אכילת שבת נראה שיכול לאכול אפילו בזה הזמן עכ"ל, וכן כתב רבינו ירוחם בח"א (סו ע"ג). ואם תאמר אף על גב שיכול לאכול מיד ונפיק ידי סעודת שבת מכל מקום איכא למיסר לאכול קודם שיקרא קריאת שמע כדאמרינן בריש ברכות (ד:) לא יאמר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אקרא קריאת שמע ויש לומר דכיון דאיכא רבוותא דפסקי דמפלג המנחה ואילך הוי זמן קריאת שמע וכדכתב הרא"ש בריש ברכות (סי' א) אף על גב דמשום דאיכא מאן דסבירא ליה דלא הוי זמנה עד צאת הכוכבים חוזר לקרותה משתחשך מכל מקום לא מיקרי אוכל קודם קריאת שמע כנ"ל:
ובמעשה רב באות סה כתב וזה לשונו: תפילת ערבית בזמנה דוקא אפילו בשבת ואף ביחיד אם אי אפשר לאסוף עשרה בזמן קריאת שמע, עד כאן לשונו.
תודה. אם מתחילים ממש בפלג הרי שיש מספיק זמן לאכול בנחת עד שמגיע זמן צה”כ.
א) מישהו העיר לי שע”פ קבלה סדר הדברים הם קודם התפילות ולאחר מכן הסעודות. קודם מעריב אח”כ קידוש וסעודה. קודם שחרית ומוסף ואח”כ קידוש וסעודה. קודם מנחה ואח”כ ס”ג. וזה לא שאני נוהג בכל דבר ע”פ קבלה. ממש ממש לא.
ב) כשמתפללים מוקדם מה מכוונים בק”ש? א”א לכוון לצאת יד”ח כיון שעדיין לא הגיע הזמן.
ג) האם המחלוקת בין הרא”ש והב”י אם להתפלל שמו”ע ללא ק”ש וברכותיה ולאחר מכן לקרוא ק”ש וברכותיה בזמן או להתפלל הכל על הסדר תלוי במחלוקת רש”י ותוס’ ריש ברכות באיזה ק”ש יוצאים יד”ח?
מכוונים שאם הלכה כתוס' רוצים לצאת ואם, אז הק"ש נאמרת כחלק מסדר הברכות.
זה לא יסוד הנדון כיון שהלכה נפסקה ברור שלא כדברי התוס', לפי כולם.
השאר תגובה